לקראת יום הסרטן הבינלאומי שצוין בעולם בשבת האחרונה (4 בפברואר) פירסמו משרד הבריאות והאגודה למלחמה בסרטן - לראשונה בישראל - את שיעורי התחלואה והתמותה מהמחלה.

כאונקולוג, כשאני מסתכל על הנתונים בהחלט אפשר להתעודד: בשני העשורים האחרונים נרשמה ירידה של 25% בתמותה הכוללת מסרטן, בעוד שבתחלואה אנחנו ממוקמים מעט גבוה מעל הממוצע במדינות ה־OECD (מקום 18 מ-34). בתמותה מקומנו בין האחרונים (מקום 28). כלומר, שיעורי הריפוי עולים ושיעורי התמותה יורדים.

עם זאת, מתברר שגברים ונשים הגרים בפריפריה החברתית או הגיאוגרפית מצויים בסיכון גבוה ב-8% לחלות בסרטן. גם הסיכון למות ממחלת הסרטן גבוה אצלם בשיעור דומה.

"כדי להקטין את הפערים בתמותה בין המרכז לפריפריה עלינו לוודא כי לכל חולה אונקולוגי יש גישה למרכז אונקולוגי מנוסה"

כותבת הדו"ח, פרופסור ליטל קינן־בוקר מהמרכז הלאומי לבקרת מחלות, הדגישה כי הנתונים הם סטטיסטים ואינם סיבתיים, אך ניתן לנסות לשער מהן הסיבות העומדות מאחוריהם. כך למשל, עישון ועודף משקל נפוצים יותר בקרב אנשים במעמד חברתי־כלכלי נמוך ובעלי השכלה נמוכה יותר, כמו גם בפריפריה. לא מפתיע לכן, שהפערים הגדולים ביותר בין המרכז לפריפריה נצפו בסרטן הריאה (עלייה של 22% בגברים בפריפריה) והמעי הגס (עלייה של 17% בגברים ו-12% בנשים בפריפריה). מחקרים רבים קושרים בין סוגי סרטן אלה לבין לעישון, אורח חיים לא פעיל, השמנה ותזונה לא בריאה.

יתרה מזו, את התחלואה בסרטן המעי הגס ניתן להקטין משמעותית על ידי ביצוע בדיקות לגילוי מוקדם. כשמגלים פוליפ בבדיקות הסקר אפשר להסיר אותו לפני שיהפוך לסרטני. בכך יורדים הן שיעורי התחלואה והן שיעורי התמותה. בהחלט ייתכן שהמודעות וההיענות לביצוע בדיקות אלה נמוכה בפריפריה לעומת המרכז, אף שמדובר בבדיקות המצויות בסל הבריאות - ולכן המחסום לביצוען אינו כלכלי דווקא והן נגישות לכלל האוכלוסייה.

בסרטן השד, לעומת זאת, הממצאים הפוכים. הסיכון לחלות בפריפריה נמוך לעומת המרכז. עם זאת, בקרב כלל הנשים נמצאו שיעורי סרטן שד נמוכים מהצפוי. את הסיכון המוגבר במרכז ניתן לנסות להסביר בהבדלים במוצא – נשים ממוצא אשכנזי הן בסיכון מוגבר להיות נשאיות למוטציות גנטיות, המגדילות את הסיכון לסרטן השד – ובשינויים בהרגלי חיים כמו גיל לידה צעיר והנקה ממושכת - הנחשבים כגורמים מגינים מסרטן השד.

"פעולה משותפת תוכל להקטין את שיעורי התמותה והתחלואה בסרטן ולצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה"

נתון נוסף המוזכר בדו"ח הוא הפער בשיעורי התמותה בין הפריפריה למרכז. אמנם הטיפול בסרטן ניתן כחלק משירותי הבריאות הבסיסיים בישראל, וסל הבריאות שלנו בתחום זה הוא מהרחבים בעולם, אך הנגישות לטיפול האונקולוגי שונה בין המרכז לפריפריה. כדי להקטין את הפערים בתמותה בין המרכז לפריפריה עלינו לוודא כי לכל חולה אונקולוגי יש גישה למרכז אונקולוגי מנוסה והוא מקבל את הטיפול על ידי צוות רב־מקצועי. הניסיון העולמי מראה כי טיפול במרכז כזה מעלה מאוד את סיכויי ההחלמה ומשפר את שיעורי ההישרדות של החולים.

כאונקולוג, העוסק הן בטיפול בחולים והן בחקר מחלת הסרטן, סיבותיה והדרכים לרפאה, אני יכול לומר שאם ניישם "רק" את הידע הקיים כיום נוכל למנוע כ-50% משיעורי התמותה מסרטן. בעולם ללא טבק, עם פעילות גופנית סדירה, תזונה בריאה ומניעת השמנה, בתוספת היענות לבדיקות סקר שהוכחו כיעילות, וטיפול אונקולוגי מקצועי מהמעלה הראשונה לחולים, נוכל להמשיך למנוע תחלואה ולהציל חיים.

מעבר לאחריות האישית, גם ברמה המערכתית נדרשת פעילות רבה של כל גורמי הבריאות בישראל. פעולה משותפת כזו תוכל להקטין את שיעורי התמותה והתחלואה בסרטן ולצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה.

* המאמר פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות"