תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס במהלך הריון נמצאה במחקרי תצפית בעבר כקשורה לירידה ברמות ה-IQ של הילוד, אולם לא הוכח עד כה כי טיפול תחליפי בהורמוני בלוטת התריס במהלך ההריון מונע את הירידה הזו.
עוד בעניין דומה
שני מחקרים רב מרכזיים שפורסמו ב-New England Journal of Medicine השוו תוצאות מבחני ה-IQ של ילדים עד גיל 5, כאשר במהלך הריונם אובחנה האם עם תת-פעילות תת-קלינית של בלוטת התריס וקיבלה באופן רנדומלי טיפול תחליפי או פלצבו.
החוקרים העריכו בשני מחקרים שונים 677 נשים הרות עם היפותירואידיזם תת קליני (שהוגדר כרמות תירותרופין מעל 4mU עם FT4 תקין) ו-526 נשים עם היפותירוקסינמיה תת קלינית (שהוגדרה כרמות תירותרופין תקינות ורמות FT4 נמוכות מ-0.86 נ"ג%).
כלל הנשים עברו סקירה לפני שבוע 20 להריון. בשני המחקרים, הנשים עברו רנדומציזציה לטיפול תחליפי בלבוטירוקסין או פלצבו עם מעקב תפקודי בלוטת התריס אחת לחודש ותיקון המינון של הטיפול שניתן בהתאם. הילדים עברו הערכה התנהגותית ותפקודית אחת לשנה עד גיל 5. התוצא הראשוני שנבדק היה תוצאת IQ בגיל 5 או תמותה עד גיל 3.
בקבוצת המחקר של ההיפותירואידיזם התת-קליני, רמת ה-IQ הממוצעת בגיל 5 הייתה 97 בקבוצת הלבוטירוקסין ו-94 בקבוצת הפלצבו (p=0.71). בקבוצת המחקר של ההיפותירוקסינמיה רמת ה-IQ הממוצעת בגיל 5 הייתה 94 בקבוצת הלבוטירוקסין מול 91 בקבוצת הפלצבו (p=0.30).
לא היה הבדל משמעותי סטטיסטי בין שתי קבוצות המחקר בתוצאי הריון אחרים או במדדים אחרים של תפקוד נוירו-קוגנטיבי.
לאור הממצאים קובעים החוקרים, כי הטיפול בלבוטירוקסין בנשים בשבועות 8-20 להריון עם תת פעילות בלוטת התריס תת קלינית לא שיפר באופן מובהק סטטיסי תוצאים קוגנטיביים ביילוד.