טלומרים קצרים וחסר בדיסטרופין מובילים בעכברים להתפתחות ניוון שרירים

במחלת ניוון שרירים באנשים (Duchenne Muscular Dystrophy (DMD, מובילות מוטציות בדיסטרופין לדגנרציה של תאי שריר ולמותם. עכברים שלהם חסר דיסטרופין (mdx) לא סובלים מהסימפטומים החמורים של DMD אלא לפגיעה קלה בשרירים, שעדיין מפגינים יכולת רגנרטיבית.

חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד העלו את ההשערה שהפנוטיפ החמור שנצפה בחולים נובע מאובדן של תאי גזע לשריר, ושבעכברים הפנוטיפ לא חמור כי תאי הגזע של השריר מאריכים ימים הודות לטלומרים ארוכים יותר.

כדי לבחון את השערתם, יצרו החוקרים עכברים - mdx/mTR - שבנוסף לחסר בדיסטרופין פגועים גם בטלומראז ובחנו את חומרת הפנוטיפ בעכברים אלה. הם מצאו שהטלומרים בתאי השריר של עכברים אלה קצרים יותר, והעכברים פיתחו פנוטיפ חמור של ניוון שרירים, שהחמיר ככל שהתבגרו. חומרת הפנוטיפ תאמה את הירידה ביכולת הרגנרטיבית של תאי הגזע לשריר. השתלת תאי גזע נורמליים הביאה לשיפור במבנה רקמת השריר בעכברים.

לתפקיד המרכזי של תאי גזע לשריר בהתפתחות של DMD עשויות להיות השלכות טיפוליות. בנוסף, עשויים העכברים שנושאים את שתי המוטציות לשמש מודל להתפתחות DMD אשר ישמש להבנת התהליכים שבבסיס ההתפתחות הפתולוגית ולפיתוח כלים לתיקונם.

מקור:
Sacco A. et al., Cell. 2010: Short Telomeres and Stem Cell Exhaustion Model Duchenne Muscular Dystrophy in mdx/mTR Mice