תוצאות שביתת הרופאים הנוכחית - במונחים של תקנים ושכר - לא יפתרו את הבעיות המבניות של מערכת שירותי הרפואה בישראל. כך נקבע במסמך חדש של "מרכז טאוב" לחקר המדיניות החברתית בישראל, שפורסם היום (יום ב').
מחבר המסמך, פרופסור דב צ'רניחובסקי, ראש תוכנית המדיניות בתחום הבריאות במרכז טאוב ופרופסור לכלכלה במחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מדגיש בדוח שלו כי כל הבעיות שנחשפות עתה, מקורן לא רק בשינויים דמוגראפיים-כלכליים אלא גם ובעיקר במדיניות הקלוקלת של הממשלה במשך כעשור ומחצה.
מערכת שירותי הרפואה בישראל מאופיינת בשני תהליכים בסיסיים – מציין פרופסור צ'רניחובסקי בדוח שלו. הראשון - גידול בביקושים לשירותי רפואה לנפש כתוצאה מעלייה ברמת החיים, עלייה בהתפלגות ההכנסות והזדקנות האוכלוסייה. והתהליך השני - ירידה חדה במיוחד בהיצע שירות רפואי באוכלוסייה עקב צמצום הגידול במספר הרופאים וכוח אדם רפואי אחר במערכת.
"במקום לסייע למערכת שירותי הרפואה הציבורית להתמודד עם הפערים הגדלים בין הביקוש לטיפול וההיצע שלו - אשר מגביר ביקושים לטיפול במימון או במגזר פרטי - המדינה תורמת להגדלת ביקושים במגזר זה על ידי צמצום חלקה במימון שירותי הרפואה", נכתב בדוח.
המימון הציבורי ירד מכדי 70 אחוזים מסך מימון המערכת בשנת 1995 לכדי 60 אחוזים ב- 2009. המימון הציבורי הוחלף במימון פרטי - באמצעות השתתפויות בתשלום ופרמיות ביטוח פרטי, מרצון. "חמור מכך, הביטוחים הפרטיים הוסדרו על ידי המדינה כך שיוכלו לממן טיפול במגזר הפרטי בלבד. מדיניות כזו אין לה אח ורע במערכות בריאות בעולם".
המסמך מדגיש כי מאחר שרוב כוח האדם הרפואי מועסק במגזר הציבורי, מרבית המענה לעודפי הביקושים לטיפול רפואי במימון פרטי, נענה על-ידי צוות רפואי זה, חלקו אף במתקנים שהם בבעלות ממשלתית, על חשבון עבודת הצוות – מומחים בעיקר -- במגזר הציבורי.
הדוח מציג את התסמין הכלכלי המרכזי למצב: האינפלציה היחסית שהתהוותה במחירי שירותי הרפואה. מאז 1995 (ועד-2009) עלה מדד המחירים של הטיפולים במגזר הפרטי ב-92 אחוז בעוד שמדד המחירים לצרכן עלה ב-61 אחוז בלבד. העלייה היחסית במחירי שירותי הרפואה במגזר זה מבטאת את ההכנסה העולה של הרופאים המקבלים "כפל שכר" – מתשלומים פרטיים וציבוריים כאחד – מכפל תשתיות במגזר הציבורי והפרטי, מאימוץ טכנולוגיות בצורה לא מבוקרת במגזר הפרטי, ובעיקר מחשיפת המטופל לאי שכלול שוק בסיסי: אפשרות של רופאים ומוסדות רפואיים לעודד ביקושים במימון פרטי לשירותיהם.
משמעות עליית המחירים בשירותי הרפואה היא כי למרות שההוצאה בממוצע לנפש לשירותי הרפואה עולה בקצב גידול ההכנסה בכללה, כ 2% לנפש לשנה, עקב עליית המחירים, תוספת השירותים שהתושב מקבל למעשה היא פחות מ 1% לשנה. כך גידול של כ -30 אחוז לנפש בהוצאה לשירותי הרפואה מאז 1995, הפך לגידול בצריכת שירותים בפועל של כ 13% בלבד.
יתר על כן, מציין הדוח: בנוסף לאובדן היעילות – במונחי אינפלציה יחסית אשר מערכת ציבורית נועדה לווסת במקום לתרום לה – ההתכווצות איננה מתפלגת שווה בחברה. היא מתבטאת גם בנושאים הבאים:
• בהעברת הכנסות מהציבור הרחב לטובת הממסד הרפואי, בעיקר במגזר הפרטי.
• בירידה יחסית בהיצע השירותים במגזר הציבורי – שבו תלוי רוב הציבור -- לטובת המגזר הפרטי.
• בירידה בשכר הריאלי לשעת עבודה של צוות רפואי במגזר הציבורי לעומת המגזר הפרטי (ואלו הן מהסיבות לשביתה).
• בגידול שחל בנטל ההוצאה על שירותי הרפואה מתוך ההכנסה הפנויה על חמישוני הכנסה נמוכים בהשוואה לגבוהים. התוצאה: מימון מערכת הבריאות נעשה יותר רגרסיבי;
• בפגיעה בנגישות לטיפול הרפואי וביעילותו. כך לדוגמא יש בעלי הכנסה נמוכה, רובם בני 65 ומעלה, עם מחלות כרוניות, המוותרים כליל על טיפול רפואי נחוץ.
• בגידול בפערים לנגישות לטיפול בין המרכז לפריפריה.
פרופסור צ'רניחובסקי ממליץ אפוא, כי בהמשך להסכמים שיושגו עם סיום השביתה הנוכחית, על המדינה להתחיל ברפורמה מקיפה במערכת שירותי הרפואה בישראל. זאת, על ידי תיקונים במערכת, חלקם כאלה שהמליצו וועדות ציבוריות שונות. על תיקונים אלו להתמודד עם הירידה שחלה בהיצע כוח האדם הרפואי, מחד גיסא, ועם העדר היכולת של המערכת הציבורית להתמודד עם השינוי שמתחולל בישראל - מאידך גיסא.
המסמך ממליץ על חידוש ההשקעות במגזר הרפואה הציבורי, עידוד תחרות וחופש בחירה במגזר הזה, רה-ארגונו, ומתן כלי ניהול אפקטיביים בידי המנהלים -- לרבות האפשרות להציע חוזים אישיים לרופאים המועסקים אך ורק במגזר הציבורי.
את השינויים הנדרשים – חלקם נכללים בדרישות הרופאים כיום ועליהם הם מנהלים את המו"מ עם האוצר - על המדינה ליישם במשך כ-7-5 השנים הבאות. את השינויים יש לממן כדי להשיב את חלקו של המימון הציבורי לרמה של כ 70% מסך מימון המערכת -- כנהוג במדינות ה - OECD המפותחות המעניקות ביטוח בריאות ממלכתי וכפי שהיה ערב החלת חוק ביטוח בריאות ממלכתי בישראל. כל זאת - על ידי הגדלת ההוצאה הלאומית לשירותי הרפואה לכ - 9% מהתמ"ג.
חלק ניכר מהשינויים הנדרשים, מציין הדוח, נוגע לצמצום בתפקיד המדינה באספקת שירותי רפואה - למרות עליית חלקה במימונם. לפיכך, המלצה חשובה נוספת היא, כנהוג ברפורמות אחרות במשק: להגיע להסדרים עם הרופאים שהם עובדי המדינה -- באשר לתנאי העבודה שיפצו אותם עקב השינויים הארגוניים והניהוליים הנדרשים.