באמצע המאה ה-19 תוארה העברה של מחלות מהמנתח אל המנותח. בסוף המאה ה-19 הדגים פסטר כי חיידקים הם הגורם האחראי להעברת הזיהום. ליסטר (שהיה בנו של סוחר יין) היה הראשון שהדגים, בשנת 1860, את השימוש בחומרים אנטיספטיים לצורך הורדת שיעור הזיהומים. עד 1886, בה הנהיג Neuber את השימוש בביגוד ייעודי (חלוק וכיסוי ראש), לבשו המנתחים את בגדיהם הרגילים בעת ביצוע ניתוח, ואף לא טרחו להחליפם בין הניתוחים. כיום השימוש בביגוד ייעודי הינו אחד האמצעים המרכזיים הננקטים לצורך מניעת זיהומים ניתוחיים (SSI – surgical site infection).
עוד בעניין דומה
בניגוד לניתוחים בבתי חולים, המבוצעים בחדרי ניתוח, ניתוח דרמטולוגי מבוצע לרוב במרפאות. מרבית המחקרים שבחנו את יעילות השימוש בביגוד ייעודי עסקו בניתוח בבתי חולים, והראיות לגבי ניתוחים מרפאתיים מעטות. בסקירה זו נעשה נסיון לבחון את מכלול הראיות בנושא ולהסיק מסקנות לגבי יעילות השימוש בביגוד ייעודי בניתוחים דרמטולוגיים.
כפפות - השימוש בכפפות התפתח מאז המאה ה-19, כאשר תחילה נהוג היה להשתמש בכפפות גומי. בתחילת השימוש בכפפות נראתה ירידה דרמטית בשיעור ה-SSI, אולם לא קיימים מחקרים מבוקרים רנדומליים המעידים על יעילותן.
מספר מחקרים הראו כי נקבים בכפפות הם שכיחים (על פי אחד המחקרים הם קיימים ב-12.7% מהכפפות ונגרמים ב-34.5% מהניתוחים), אולם אינם קשורים לעלייה בשיעור הזיהומים. השימוש בכפפות כפולות הוריד את שיעור הנקבים, אולם לא הוריד את שיעור הזיהומים.
מחקר רטרוספקטיבי שבחן את יעילות השימוש בכפפות סטריליות לעומת כפפות נקיות שאינן סטריליות בעת ניתוח Moh's לא הדגים הבדל מבחינת שיעור ה-SSIs. מחקרים נוספים שבחנו שימוש בכפפות סטריליות לעומת נקיות בניתוחים זעירים נוספים (עקירת שיני בינה או החדרת central line) לא מצאו כי הכפפות הסטריליות יעילות יותר במניעת זיהומים.
בספירת מספר החיידקים על גבי כפפות נקיות שהוצאו מהקופסה באופן סטנדרטי נמצא כי מעל מחציתן של הכפפות הללו הן למעשה סטריליות ובאחרות נמצאו עד 3.4 CFUs ,colony forming units, מספר נמוך מכדי להוות מקור לזיהום. לפיכך לא ברור אם השימוש בכפפות סטריליות מצדיק את עלותן.
מסיכות – מספר מחקרים מצאו כי השימוש במסיכות לא שינה משמעותית את מספר החיידקים בחדר הניתוח, ולא את שיעור הזיהומים. הפצת החיידקים מדרכי הנשימה בעת נשימה רגילה היא מעטה ביותר, והמסיכות נועדו למעשה למנוע הפצת חיידקים בעת עיטוש או שיעול. במקרים אלו ההגנה ע"י המסיכה אינה מלאה, שכן respiratory droplets יכולות לחמוק מצידי המסיכה. החיידקים השכיחים שמקורם בדרכי הנשימה הינם alpha hemolytic streptococi, שתרומתם להיארעות SSIs היא זניחה. מספר הסטפילוקוקים שמקורם בדרכי הנשימה זניח ביחס לאלו שמקורם בעור, וייתכן שזהו ההסבר להיעדר שיפור בשכיחות הזיהומים עקב שימוש במסיכה.
כיסוי ראש - נמצא כי הקרקפת והשיער הינם מקור לסטפילוקוקים. באופן תיאורטי השימוש בכיסוי ראש אמור למנוע את הפצתם, אולם מחקרים שבחנו זאת מצאו כי הם מופצים ללא קשר לשימוש בכיסוי ראש. מעט מחקרים הדגימו אמנם קשר בין ספירת החיידקים בחדר הניתוח לבין השימוש במסיכה, אולם רובם לא הדגימו קשר כזה, וגם לא קשר לבין כיסוי הראש לתדירות הזיהומים, ולפיכך אין ככל הנראה הצדקה לשימוש בכיסויי ראש, ודאי שלא בניתוחים דרמטולוגיים (שאינם מבוצעים בחדר סטרילי מלכתחילה). זקנים או שיער ארוך לא נמצאו קשורים בעלייה בכמות הזיהומים.
חלוקים – חלוקים אמורים להוריד את שכיחות הזיהומים בשני מנגנונים – מניעת מגע של עורו של המנתח עם המנותח (או עם כלי הניתוח) ומניעה של מעבר חיידקים מעורם של המנתחים לאוויר. השימוש בחלוקים ייעודיים החל בסוף המאה ה-19, אז נעשה שימוש בחלוקי כותנה. כבר בשנת 1948 הודגם כי חלוקי הכותנה אינם יעילים במניעת זיהומים.
מאז בוצע מחקר נרחב לפיתוח חומרים שיגבירו את יכילותם של החלוקים – באמצעות הגברת צפיפות הסיבים או שימוש בחומרים סינטטיים. התוצאות לגבי חדירותם של חומרים אלו אינן אחידות, ולא קיימים כיום סטנדרטים גלובליים מקובלים לגבי חלוקים. ההצדקה העיקרית לשימוש בחלוקים הינה מניעת מגע ישיר של עור המנתח עם המנותח או הציוד. שכיחותו של מגע כזה לא נבחנה עד כה, וסביר להניח שהיא משתנה ממנתח למנתח. אם מתרחש מגע כזה, קיימת הצדקה לשימוש בביגוד סטרילי.
נעליים – בחלק מבתי החולים נהוג שימוש בנעליים ייעודיות לחדרי ניתוח (theatre shoes). הוכח כי נעליים ייעודיות לשימוש בחדר ניתוח נושאות פחות חיידקים מאשר נעליים רגילות (outdoor shoes), וכן מעבירות פחות חיידקים לרצפת חדר הניתוח.
כמעט ולא בוצעו מחקרים על מנת לבחון את הקשר בין שימוש בנעליים ייעודיות לבין שכיחות הזיהומים. לגבי כיסויי הנעליים – הסיבה הראשונית לשימוש בהם אינה קשורה כלל לשמירה על סטריליות אלא למניעת הולכה חשמלית, על מנת למנוע פיצוץ כתוצאה משימוש בחומרי הרדמה דליקים.
תרומתם של הכיסויים למניעת זיהום שנויה במחלוקת. רק חלק מהמחקרים מצאו ירידה בכמויות החיידקים על רצפת חדר הניתוח כתוצאה משימוש בכיסויי נעליים. לא קיימים מחקרים שבחנו את השפעת השימוש בכיסויי הנעליים על שיעור הזיהומים, אולם מחקר אחד הציע כי השימוש בהם מעלה את כמות החיידקים שעל ידי המנתח.
עורך הסקירה מסכם כי מכיוון שלא קיימים כמעט מחקרים ספציפיים לגבי שימוש בביגוד ייעודי בניתוחים דרמטולוגיים, הטיעונים לגבי יעילותו הינם ספקולטיביים, ומבוססים בעיקר על מחקרים לגבי ניתוחים בבתי חולים.
עם זאת ידוע כי מספר החיידקים הדרוש על מנת לגרום SSI הינו גדול ולכן האמצעים היעילים ביותר יהיו אלו שמונעים מעבר מספר רב של חיידקים. באופן כללי הוא ממליץ על השימוש בכפפות (שכן למרות שימוש בתמיסות אנטיספטיות לא ניתן לחטא לחלוטין את עור הידיים), אם כי לא ברור שהעדפת כפפות סטריליות כל פני כפפות נקיות מצדיקה את עלותן הגבוהה, ומציין כ על פי הראיות הקיימות אין הצדקה לשימוש בכיסויי ראש או מסיכות.
הצורך בשימוש בחלוק תלוי בסיכוי למגע של עורו של המנתח באתר הניתוח או בכלים. לגבי השימוש בנעליים יעודיות או כיסויי נעליים – הראיות לגבי השימוש בהן דלות, אולם כיוון שמעט מאוד חיידקים עוברים מרצפת חדר הניתוח לאתר הניתוח עצמו, לא ברור אם הוא מוצדק.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
