במחקרים קודמים נמצא קשר בין שונות בגן שמקודד לקלסטרין ובין הסיכון להתפתחות מחלת אלצהיימר. נמצא גם שהרמה של קלסטרין במוח ובנוזל השדרה גבוהה יותר בקרב אנשים שחולים במחלת אלצהיימר. נוסף לכך, נמצא קשר בין הרמה של קלסטרין בפלסמה לבין האטרופיה במוח, חומרת המחלה בתחילתה ומהירות התקדמותה.
עוד בעניין דומה
חוקרים מהולנד ומגרמניה ביקשו לבחון האם רמת הקלסטרין בפלסמה יכולה לשמש כסמן לנוכחות המחלה, לחומרתה ולסיכון להתפתחותה. הם ערכו מחקר קוהורט פרוספקטיבי שהתבסס על נתונים של 926 אנשים, נתונים שנאספו במסגרת מחקר קוהורט גדול יותר שנערך ברוטרדם. הרמה הבסיסית של קלסטרין נבחנה בקרב 60 אנשים שסבלו ממחלת אלצהיימר חמורה והשתתפו בניסוי בשנים 1997–1999. נוסף לכך, אצל 156 משתתפים אובחנה מחלת אלצהיימר בתקופת המעקב, וזו נמשכה עד ל-1.1.2007 (משך המעקב הממוצע היה 7.2 שנים, סטיית תקן 2.3 שנים).
החוקרים מצאו, שההסתברות למחלת אלצהיימר חמורה עלתה ככל שעלתה הרמה של קלסטרין בפלסמה. לאחר תקנון לגיל, למין, לרמת השכלה, למצב של apoE, לסוכרת, לעישון, למחלת-לב כלילית וליתר לחץ-דם, היה היחס הצולב לכל עלייה בערך של סטיית תקן 1.63 (רווח בר-סמך של 95% 1.21 – 2.20). בקרב אנשים שסבלו ממחלת אלצהיימר, היה קשר בין רמה גבוהה של קלסטרין לבין חומרת המחלה. ההבדל ב-MMSEי(Mini-Mental State Examination score) לכל עלייה של סטיית תקן היה 1.36 (רווח בר-סמך של 95% 2.7- - 0.02-. p=0.047). לא נמצא קשר בין רמת הקלסטרין לבין שיעור ההיארעות של מחלת אלצהיימר בשלוש השנים הראשונות לאחר הבדיקה של רמת החלבון או בכל תקופת המעקב.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
