במחקר קוהורט פרוספקטיבי שנערך בטיוואן בחנו החוקרים מהו משך הפעילות הגופנית המינימלי שתורם להארכת תוחלת החיים. 416,175 מתושבי טיוואן, 199,265 גברים ו-216,910 נשים, השתתפו במחקר בשנים 1996–2008. משך המעקב הממוצע היה כשמונה שנים. המשתתפים דיווחו על משך הפעילות הגופנית שביצעו מדי שבוע, ועל-סמך דיווח זה דורגו לאחת מחמש קבוצות: לא-פעילה, פעילות מועטה, פעילות בינונית, פעילות רבה ופעילות רבה במיוחד. יחס הסיכונים לתמותה, בהשוואה לקבוצה הלא-פעילה, חושב עבור כל אחת מן הקבוצות הפעילות. כמו-כן חושבה תוחלת החיים של כל אחת מהקבוצות.
עוד בעניין דומה
פעילות גופנית (אילוסטרציה)
אנשים שעסקו בפעילות גופנית 92 דקות בשבוע בממוצע (רווח בר-סמך של 95% 71–112), דהיינו כ-13 דקות ביום, היו בסיכון של 0.86 לתמותה בהשוואה לקבוצה שלא עסקה בפעילות גופנית כלשהי, ותוחלת החיים הצפוייה שלהם הייתה ארוכה בשלוש שנים.כל תוספת של 15 דקות לפעילות היומית הפחיתה את הסיכון לתמותה מסיבה כלשהי ב-4% (רווח בר-סמך של 95% 2.5–7.0) ולתמותה מסרטן, מכל הסוגים, ב-1% (רווח בר-סמך של 95% 0.3–4.5). יתרונות אלה נמצאו הן עבור גברים והן עבור נשים, בכל קבוצות הגיל, ואף עבור אנשים שמצויים בסיכון למחלות קרדיווסקולאריות.
ערכה: ד"ר דורית שנון
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
