השפעתה של צריכת אלכוהול על השינה נבחנה במחקרים רבים. המחקר הראשון בנושא, בשנת 1939, דיווח כי צריכת אלכוהול לפני השינה מורידה את טמפרטורת הגוף ואת כמות התנועה במחצית הראשונה של הלילה אך מעלה אותן במחצית השנייה. מאז הדגימו מחקרים רבים תוצאות דומות, ולפיהן אלכוהול משנה את מדדי השינה בצורה שונה לאורך הלילה – למשל מעלה את משך השינה העמוקה (SWS -Slow wave sleep) ומוריד את משך שנת ה-REMי(Rapid Eye Movement) במחצית הראשונה של הלילה, ומשפיע בכיוון ההפוך במחצית השנייה של הלילה – מעלה את זמן הערות, את זמן השינה הקלה (Stage 1 sleep), ואת שנת ה-REM. השפעה זו מיוחסת לפירוק הדרגתי של האלכוהול במהלך הלילה ולהשפעה שונה של ריכוזי אלכוהול שונים בדם. נמצא כי במינון נמוך לאלכוהול יש השפעה מעוררת, ואילו במינון גבוה יותר השפעתו מרדימה (סדטיבית).
עוד בעניין דומה
למרות שהנושא נחקר רבות, החוקרים סבורים כי לא נחקרו עדיין לעומק ההבדלים בין המינים בכל הקשור להשפעת האלכוהול על השינה. ידוע כי הפרמקוקינטיקה של האלכוהול שונה בקרב נשים וגברים. בשל תכולת מים נמוכה יותר בגופן, ריכוזי האלכוהול בקרב נשים מגיעים לרמה גבוהה יותר לאחר צריכת כמות אלכוהול זהה בהתאמה למשקל הגוף. כמו כן, רמת האלכוהול בקרב נשים יורדת מהר יותר. מטרת המחקר הייתה לבחון את ההבדלים בהשפעת אלכוהול על השינה בין גברים לנשים. נוסף לכך נבחנה השפעתה של היסטוריה משפחתית של אלכוהוליזם.
המחקר כלל 93 משתתפים, מהם 59 נשים. ל-27 משתתפים הייתה היסטוריה משפחתית של אלכוהוליזם. המשתתפים היו תלמידי קולג' בני 21–31 מאזור בוסטון, ללא מחלות כרוניות, הפרעות שינה או היסטוריה של אלכוהוליזם, אך מורגלים בצריכת אלכוהול, כלומר היה אירוע אחד לפחות במהלך החודש שקדם למחקר שבו צרכו מעל 4 משקאות (נשים) או 5 (גברים).
המשתתפים העבירו לילה אחד במעבדת השינה על מנת להתרגל לשינה בסביבה זו. לאחר מכן בילו שני לילות נוספים במעבדה בהפרש של כשבוע ביניהם. במהלך הלילה צרכו המשתתפים באופן אקראי משקאות אלכוהוליים (וודקה או ויסקי עם קולה נטולת קפאין) או משקאות פלסבו (קולה עם מי טוניק וטיפות אחדות של משקה אלכוהולי). דפוס צריכת המשקאות (אלכוהול/פלסבו בלילה הראשון) נקבע באופן אקראי וכפול סמיות. המשתתפים נמצאו באופן מתמיד בפיקוח צוות מעבדת השינה (טכנאים שונים מאלו שהכינו את המשקאות, על מנת לשמור על הסמיות). רמות האלכוהול באוויר הנשיפתי נמדדו באופן מתמיד, ורמות האלכוהול כוונו כך שיגיעו לשיא של %0.1g. המשקאות נצרכו בין השעות 20:30 ל-22:00, ובשעה 23:00 נכנסו המשתתפים למיטה ויכלו לישון עד שהוערו משנתם בשעה 07:00 בבוקר למחרת. תוך כדי השינה נמדדו מדדים פוליסומנוגרפיים, והמשתתפים מילאו שאלונים לגבי מידת ישנוניותם.
מידת הישנוניות הייתה גבוהה יותר הן לפני השינה והן בבוקר לאחר צריכת אלכוהול לעומת פלסבו, אצל שני המינים. מידת הישנוניות לפני השינה הייתה גבוהה יותר בקרב נשים לאחר צריכת אלכוהול.
אלכוהול גרם להפרעה בשינה אצל כל הנבדקים, אך יותר בקרב נשים. משך השינה הכללי ירד ב-20 דקות בקרב נשים ומשך הערות במהלך הלילה עלה ב-15 דקות, מספר ההתעוררויות במהלך הלילה היה גבוה יותר, ויעילות השינה ירדה בכ-4%. בקרב גברים נראתה עלייה גבוהה יותר במשך הזמן עד לשינה עמוקה.
צריכת אלכוהול הורידה את הזמן עד להירדמות (8.8±13.0 דקות לאחר צריכת אלכוהול לעומת 10.2±13.6 דקות ללא אלכוהול), והעלתה את משך הערות במהלך הלילה. משך השינה העמוקה במהלך הלילה כולו עלה, ומשך שנת REM ירד.
במחצית הראשונה של הלילה אלכוהול העלה את זמן השינה הכללי ואת יעילות השינה, אך במחצית השנייה נראתה ירידה בשני המדדים לאחר צריכת אלכוהול.
החוקרים מסכמים כי אלכוהול גורם להפרעה בשינה, הניכרת יותר בקרב נשים. מדדי הישנוניות הסובייקטיביים לא היו שונים בין המינים. לא נמצאו הבדלים בין שנתם של בעלי היסטוריה משפחתית של אלכוהוליזם לשנתם של המשתתפים האחרים.
מגבלת המחקר העיקרית היא העובדה שלמרות ניסיונות ליצור סמיות, 82% ו-92% מהמשתתפים ניחשו נכונה אם קיבלו פלסבו או אלכוהול, בהתאמה. הדבר צפוי, שכן במחקרים קודמים הודגם כי לא ניתן להשיג סמיות ברמות אלכוהול של >0.07g% באויר הנשיפתי. לטענת החוקרים הפגיעה בסמיות יכולה להשפיע על מדדי הישנוניות הסובייקטיביים, אך לא סביר שתשפיע על מדדי השינה האובייקטיביים. החוקרים סבורים כי מחקר לגבי השפעת צריכת אלכוהול על השינה יכול לסייע באפיון תפקיד השינה בהתפתחות שתייה מופרזת.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
