משאבות האינסולין (CSII – Continuous Subcutaneous Insulin Infusion) נכנסו לשימוש לפני כ-35 שנים, והשימוש בהן בקרב חולי סוכרת מסוג 1 ומסוג 2 הולך וגובר. נמצא כי טיפול באמצעות משאבה מפחית את מינוני האינסולין הדרושים ומוביל לתוצאות טובות יותר מבחינת רמות גלוקוז ממוצעות ורמות HbA1C בהשוואה לטיפול באמצעות הזרקות. כמו כן, בעת טיפול במשאבה נמצאו פחות אירועי היפוגליקמיה, ושביעות הרצון מהטיפול הייתה גבוהה יותר.
שלושה סוגי אנלוגים מהירי פעולה של אינסולין (RAIA – Rapid Acting Insulin Analogues) מאושרים כיום לשימוש על-ידי ה-FDA במשאבות אינסולין: אינסולין Aspart המשווק על-ידי חברת Novo Nordisk בשם NovoRapid, אינסולין Lispro המשווק על-ידי חברת Eli Lilly בשם Humalog, ואינסולין Glulisine המשווק על-ידי חברת Sanofi-Aventis בשם Apidra. ההמלצות לגבי משך האחסון המקסימלי של Aspart במשאבה הועלו לאחרונה מ-48 שעות ל-6 ימים, בעוד שההמלצות לגבי שני הסוגים האחרים מתירות אחסון למשך 48 שעות לכל היותר.
שלושת סוגי האינסולין מהיר הפעילות דומים מאוד במבנה שלהם לאינסולין "רגיל" (RHI – Regular human Insulin), אולם השינויים הקלים במבנה מסייעים להם לחקות טוב יותר את פעילותו של האינסולין האנדוגני וליצור פרופיל פעילות פיזיולוגי יותר. אינסולין מסוג RHI נוטה ליצור מבנים של שש יחידות, המשפרים את יציבותו הכימית, אולם גורמים לספיגה איטית שלו בכלי הדם, ולכן יש להזריקו 30 דקות לפני הארוחה על מנת שיפעל בזמן. מטופלים רבים מתקשים לעמוד בהמלצה זו, ולפיכך פעילות ה-RHI מאוחרת מהרצוי, העלייה ברמת הגלוקוז לאחר הארוחה גבוהה מדי, והסיכון להיפוגליקמיה גובר. שלושת סוגי האינסולין מהיר הפעילות נספגים מהר יותר, ולכן ניתן להזריקם מיד לפני הארוחה ולקבל פעילות מקסימלית במועד הרצוי.
סקירה זו בחנה מחקרים שהשוו בין שלושת סוגי האינסולין מהיר הפעילות, על מנת לברר מי מהם הכי מתאים לשימוש במשאבת אינסולין.
קיימות עדויות לכך שהספיגה של Glulisine מתחילה מוקדם יותר בהשוואה לאחרים, אך יתרון זה לא בא לידי ביטוי לאחר שעה, וככל הנראה גם לא הביא לפעילות מהירה יותר. לעומת זאת , זמן הגעה לריכוז מקסימלי (tmax) היה מהיר יותר בעת שימוש באינסולין Aspart לעומת אינסולין Glulisine.
מחקרים שהשוו בין היעילות הקלינית (כלומר רמות גלוקוז ורמות HbA1C) של שלושת הסוגים הגיעו לתוצאות סותרות. חלקם מצאו כי שלושת הסוגים יעילים באותה מידה, וחלקם מצאו יתרון לאחד הסוגים. המידע בנושא הוא מועט, ועל פי סקירה זו אפשר להניח בשלב זה כי שלושתם יעילים באותה מידה.
היציבות הפיזיוכימיקלית משפיעה על ההתאמה לשימוש במשאבה, כיוון שפירוק המולקולה במהלך האחסון מוריד את יעילות השימוש בתרופה ועלול לגרום ליצירת משקעים ולחסימת צינור המשאבה. אינסולין נוטה יותר ליצור משקעים בסביבה חומצית. נמצא כי ל-Aspart עמידות גבוהה יותר מזו של שני הסוגים האחרים לסביבה חומצית, ונטייתו ליצור משקעים נמוכה יותר.
מחקר שבחן חסימות בצנרת המשאבה מצא תדירות נמוכה יותר של חסימות בשימוש ב-Aspart לעומת שני הסוגים האחרים. עבור שלושת הסוגים נמצאה נטייה מופחתת לחסימות לעומת RHI.
יציבותם של שלושת סוגי האינסולין מהיר הפעילות נמצאה טובה יותר מזו של RHI. מחקר שבחן את יציבותו של Aspart באחסון לטווח ארוך במאגר המשאבה מצא כי היציבות נשמרת לאורך 7 ימים. בהשוואה ל-Glulisine נמצא כי יציבותו של Aspart גבוהה יותר. במחקר שלישי נמצא כי ל-Lispro יציבות גבוהה, אולם לא נערכה השוואה לסוגים האחרים.
מבחינת שביעות רצון המטופלים – בשני מחקרים נמצאה שביעות רצון גבוהה יותר ושיעור תופעות לוואי נמוך יותר בעת שימוש ב-Aspart לעומת Lispro.
לסיכום, היעילות הקלינית של כל סוגי האינסולין מהירי הפעילות דומה, אולם (Aspart (NovoRapid הוא המתאים ביותר לשימוש במשאבות אינסולין בשל יציבות מוגברת באחסון, נטייה מופחתת לחסימות בצנרת המשאבה ושביעות רצון גבוהה יותר של המטופלים (אשר עשויה לשפר את ההיענות לטיפול).
כותב הסקירה מציין כי שימש כיועץ בשלוש החברות Eli Lilly, Sanofi-Aventis ו-Novo Nordisk וקיבל מהן תמיכה כספית.
מקור: