השכיחות הגבוהה של השמנה בקרב מתבגרים ומבוגרים צעירים גרמה לכך שמניעת השמנה נמצאת בעדיפות גבוהה בתחום בריאות הציבור. נוסף לכך, לחץ חברתי גורם לכך שצעירים רבים מודאגים לגבי משקלם, ובתקשורת מוצגים פרסומים רבים לגבי שיטות לירידה מהירה במשקל. כתוצאה מכך צעירים רבים מבצעים דיאטות קיצוניות, ומנסים לרדת במשקל בצורה שאינה בריאה.
עוד בעניין דומה
דיאטה (אילוסטרציה)
מחקר אורכי אחד הדגים קשר בין "דיאטה" בקרב צעירים לבין עלייה מוגברת ב-BMI כעבור שנים. אולם מהות הקשר אינה ברורה. ייתכן כי מדובר בקשר סיבתי – כלומר השימוש בדיאטות ושיטות אחרות במקום פיתוח הרגלי אכילה בריאים לאורך זמן גורם למעשה לעלייה המוגברת במשקל. במקרה זה נצפה לראות עלייה גדולה יותר במשקל בקרב צעירים שנמצאים ב"דיאטה" באופן עקבי. ייתכן גם שהדיאטות הן תוצאה של נטייה מוגברת להשמנה ולאכילת יתר, ולמעשה אם לא היו "בדיאטה", אותם צעירים היו עולים במשקל אף יותר. במקרה זה נצפה לראות עלייה גדולה יותר במשקל בקרב צעירים שמפסיקים את ה"דיאטה".
פרויקט EATי(Eating and Activity in Teens and Young Adults) עקב אחר 1,902 צעירים ממינסוטה (819 ממין זכר). סקרים ומדידות אנתרופומטריות בוצעו בשלושה שלבים: בגיל חטיבת הביניים/בית ספר תיכון, בשנים 1998–1999, כ-5 שנים מאוחר יותר, וכ-10 שנים מאוחר יותר. בשני השלבים הראשונים הוערכו הרגלי האכילה, ובהמשך נבדקה השפעתם על השינוי ב-BMI עד לשלב השלישי. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 12.8±0.7 שנים בתחילת המחקר, ו-23.2±1.0 שנים בסיומו.
הסקרים כללו שאלות לגבי דיאטות (כמה פעמים בשנה האחרונה התחלת בביצוע דיאטה?) ולגבי התנהגויות בלתי בריאות אחרות שמטרתן ירידה במשקל (צום, דילוג על ארוחות, שימוש בתחליפי ארוחה – שייקים או אבקות, עישון כתחליף לאכילה, נטילת "כדורי דיאטה", גרימת הקאה וכדומה).
דיאטה והתנהגויות אחרות שאינן בריאות היו שכיחות: בקרב הבנות, רק 27.1% לא נמצאו בדיאטה מעולם, ורק 22.9% לא דיווחו על שימוש בהתנהגויות אחרות שאינן בריאות במטרה לרדת במשקל. בקרב הבנים היו השיעורים 59.7% ו-53.2%, בהתאמה.
נמצא כי בקרב בני נוער שדיווחו כי עשו "דיאטה" לפחות פעם אחת בשנה האחרונה בשני השלבים הראשונים של המחקר, העלייה ב-BMI בשלב השלישי (לעומת השלב הראשון) הייתה גבוהה יותר. למשל – בקרב אלו שלא נמצאו בדיאטה מעולם הייתה העלייה הממוצעת ב-BMI (לאחר שהובאו בחשבון משתנים דמוגרפיים וה-BMI ההתחלתי) 2.38 נקודות, בעוד שבקרב אלו שדיווחו על "דיאטות" בשני השלבים הראשונים הייתה העלייה הממוצעת 4.33 נקודות. מדובר בהבדל מובהק סטטיסטית. יש לציין כי ה-BMI ההתחלתי הממוצע של אלו שדיווחו על דיאטות היה גם הוא גבוה יותר.
תוצאות דומות נמצאו לגבי אמצעים אחרים לירידה במשקל – העלייה הממוצעת ב-BMI עבור אלו שלא נהגו כך הייתה 2.29 נקודות, לעומת 4.63 נקודות בקרב אלו שדווחו על אמצעים כאלה בשני השלבים הראשונים של המחקר (שוב – מדובר בהבדל מובהק, וגם כאן ה-BMI ההתחלתי של אלו שניסו שיטות לירידה במשקל היה גבוה יותר).
ממצאים אלו נמצאו תקפים הן בקרב בנים והן בקרב בנות. כמו כן הם נמצאו תקפים גם בקרב נבדקים שהיו בעלי BMI גבוה בתחילת המחקר וגם בקרב אלו שלא היו בעלי BMI גבוה בתחילת המחקר. מעניין לציין כי בקרב בני נוער הסובלים מעודף משקל שדיווחו על שימוש באמצעים שאינם בריאים לצורך ירידה במשקל בשני השלבים הראשונים, הייתה העלייה הממוצעת ב-BMIי5.19 נקודות, לעומת 0.15 נקודות בלבד בקרב הסובלים מעודף משקל שלא דיווחו על שימוש באמצעים כאלה.
העלייה במשקל בקרב בני הנוער שנמצאו בדיאטה רק בשלב הראשון של המחקר הייתה דומה לזו שבקרב אלו שנמצאו בדיאטה רק בשלב השני, ונמוכה משל אלו שהתמידו בדיאטה בשני השלבים. כלומר – בקרב אלו שהפסיקו דיאטה לא חלה עלייה גדולה יותר ב-BMI לעומת אלו שהתמידו בה.
החוקרים מסכמים כי דיאטות ושיטות אחרות שאינן בריאות ונמצאות בשימוש לצורך ירידה במשקל אינן מוכיחות את עצמן לטווח ארוך, ולמעשה גורמות לעלייה מוגברת במשקל. לדעתם יש לבצע מחקרים נוספים על מנת לברר את הגורמים לכך שאצל חלק מבני הנוער התנהגויות אלו מובילות לפיתוח הפרעות אכילה, אך אצל מרבית בני הנוער הן גורמות לעלייה מוגברת במשקל. כמו כן יש לבצע מחקר נוסף על מנת לפתח אמצעים שיוכלו לסייע לאותם בני נוער לפתח הרגלי אכילה בריאים לאורך זמן במקום להשתמש באמצעים שאינם בריאים ומובילים להגברת ההשמנה.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
