בעשור האחרון חלו שינויים רבים בטיפול בסוכרת. מוקד הטיפול העיקרי הפך להיות המרפאה הראשונית. התאמת הטיפול באינסולין אינה מבוצעת עוד על ידי רופא מומחה לטיפול בסוכרת בלבד. כמו כן חלו שינויים בנתונים הדמוגרפיים של חולי הסוכרת. יותר ילדים מאובחנים כיום כחולי סוכרת, ועם הזדקנות האוכלוסייה, קשישים רבים יותר מטופלים כיום באינסולין.
עוד בעניין דומה
להתאמה אישית של הטיפול למטופל יש חשיבות רבה. נוסף להשפעה ארוכת הטווח של איזון הסוכרת על הופעת סיבוכים, מחקרים אחדים הדגימו אפקט של "זיכרון מטבולי", כלומר נמצא כי תקופה ראשונית קצרה של איזון לקוי משפיעה על הסיכוי לסיבוכים ארוכי טווח (בעיקר סיבוכים קרדיווסקולאריים). מחקרים נוספים הדגימו השפעה של היפוגליקמיה עקב טיפול אינטנסיבי באינסולין על הסיכון לתחלואה קרדיווסקולארית ולתמותה.
אינסולין נובורפיד
נוסף לכך, מגוון הכלים העומדים לרשותו של הרופא בטיפול בסוכרת גדל. אנלוגים של אינסולין פותחו על מנת להימנע מחסרונותיו של הטיפול באינסולין הומני. הספיגה האיטית של אינסולין הומני לתוך מחזור הדם לאחר הזרקה תת-עורית גורמת לכך שהוא נמצא בשיא השפעתו כשעתיים לאחר ההזרקה – פעולה זו אינה מתאימה לפרופיל הפיזיולוגי של הפרשת אינסולין, ומחייבת תכנון מוקדם של מועד הארוחה המדויק. אנלוגים מהירי פעולה (Insulin aspart ,Insulin lispro ו-insulin glulisine) נספגים מהר יותר למחזור הדם, ומגיעים לריכוז מקסימלי גבוה יותר בדם בהשוואה לאינסולינים הומניים. בניגוד לאינסולין הומני, נמצא במחקרי PK/PD לגבי אינסולין aspart ו-glulisine, כי משך השפעתם אינו עולה עם עליית המינון.
אינסולין NPH פועל במשך 13 שעות, והוא מגיע לשיא פעולתו לאחר 4–8 שעות. לפיכך הזרקתו לפני השינה עלולה לגרום להיפוגליקמיה במהלך הלילה. אנלוגים בזאליים (insulin detemir, insulin glargine) מאפשרים פעילות רציפה וממושכת יותר. שילוב של אנלוגים מהירי פעולה עם אנלוגים בזאליים שפעילותם ממושכת מאפשר יצירת פרופיל פעילות קרוב יותר למצב הפיזיולוגי.
Insulin aspart, אחד האנלוגים מהירי הפעולה, נמצא בשימוש כבר 10 שנים. בסקירה זו נבחנו מחקרים שבדקו את יעילותו בטיפול באוכלוסיות שונות במצבים שונים.
בקרב ילדים השימוש באינסולין מהיר פעולה מאפשר גמישותֿ והתאמה טובה יותר של פרופיל השפעתו לדפוסי האכילה והשינה המשתנים והבלתי צפויים השכיחים. עם זאת, אינסולין מהיר פעולה דורש הזרקות רבות יותר. גורם חשוב נוסף הוא הצורך בהזרקה בעת שהותו של הילד בבית הספר. חמישה מחקרים מצאו כי Insulin aspart היה יעיל ונסבל באותה מידה כמו אינסולין הומני. שניים מהם בחנו את האפשרות להזריק אינסולין לאחר הארוחה, על מנת לאפשר התאמה של המינון לכמות הפחמימות שנצרכה. השליטה הגליקמית הייתה דומה בהזרקה לפני או אחרי הארוחה, אולם ההורים העדיפו הזרקה לפני האכילה. במחקר נוסף נמצא כי הטיפול באינסולין aspart באמצעות משאבת אינסולין הוביל לאיזון גליקמי טוב יותר מאשר משטר basal-bolus (אינסולין ארוך טווח אחת ליום בשילוב עם אינסולין קצר טווח לפני ארוחות).
ידוע כי במהלך היריון איזון גליקמי לקוי כרוך בסיכון מוגבר לאם ולעובר, וכי איזון גליקמי נאות מפחית את הסיכון. במחקר שהשווה בין טיפול ב-Insulin aspart לטיפול באינסולין הומני, נמצאה נטייה לירידה במספר אירועי ההיפוגליקמיה המשמעותיים, ללא הבדל מובהק. לא נמצא הבדל מובהק ברמות HbA1c ונמצאה נטייה לירידה בשיעור הלידות המוקדמות ובשיעור הלידות של יילודים במשקל לידה נמוך. נמצא כי התחלת הטיפול ב-Insulin aspart לפני ההיריון הובילה לסיכון נמוך יותר להיפוגליקמיה מאשר התחלת הטיפול בתחילת ההיריון.
שני מחקרים אקראיים שנערכו במרכזים רפואיים מרובים במשך שישה חודשים דיווחו על שיפור ניכר מבחינת רמות HbA1c ומבחינת שכיחות אירועי היפוגליקמיה ליליים משמעותיים בטיפול ב-Insulin aspart לעומת אינסולין הומני בקרב מבוגרים הסובלים מסוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים). אחד המחקרים הראה כי, שביעות הרצון מהטיפול בקרב מטופלים ב-Insulin aspart הייתה גבוהה יותר. מחקר שבחן אפשרויות שונות להתחלת הטיפול באינסולין במבוגרים הסובלים מסוכרת סוג 2, מצא כי משטר basal-bolus הוביל לאיזון גליקמי טוב, ולשכיחות נמוכה יותר של אירועי היפוגליקמיה.
בקרב מטופלים מאושפזים, יש התגברות של מקרי היפרגליקמיה עקב סוכרת מאובחנת או סוכרת בלתי ידועה או בשל קיומו של מצב דחק. נמצא כי היפרגליקמיה בקרב מאושפזים מובילה לתוצאות קליניות ירודות ולעלייה במשך האשפוז. אינסולין הוא הטיפול המתאים ביותר במצב זה (במתן תוך-ורידי או בהזרקה תת-עורית למטופלים במצב קל יותר). יש ראיות מעטות בלבד לגבי טיפול באנלוגים מהירי פעולה של אינסולין בעת אשפוז. במחקר שכלל 45 מטופלים לא נמצא הבדל בין טיפול באינסולין aspart בהזרקה תת עורית לבין טיפול באינסולין הומני תוך ורידי מבחינת משך הטיפול עד לתיקון היפרגליקמיה או קטואצידוזיס ומבחינת מספר אירועי ההיפוגליקמיה, משך האשפוז ושיעור התמותה. במחקר שכלל 2,792 מטופלים נבחנה בטיחות השימוש ב-Insulin aspart במתן תוך-ורידי באשפוז, ונמצאה שכיחות נמוכה של אירועי היפוגליקמיה חמורה או של תופעות לוואי חמורות.
אצל מטופלים קשישים איזון הסוכרת סבוך יותר, בשל מחלות רקע, טיפול בתרופות רבות, וכן הידרדרות בתפקודי הכליה, הגורמים לשכיחות גבוהה יותר של הצטברות התרופה בגוף, של אינטראקציות בין תרופתיות ושל תופעות לוואי. במחקר שבחן את השפעתה של הזרקה יחידה של אינסולין בקרב חולי סוכרת סוג 1 לא נמצאו הבדלים פרמקוקינטיים משמעותיים ברמות שונות של תפקוד כלייתי. במחקר בקרב חולי סוכרת סוג 2, נמצא כי בקרב קשישים ל-Insulin aspart הייתה השפעה רבה יותר על רמת הגלוקוז בדם עד שעתיים לאחר ארוחה, והשפעה מעטה יותר בשעות שלאחר מכן, לעומת אינסוליו הומני.
הסוקרים מסכמים כי היעילות, הסבילות והבטיחות של טיפול באינסולין נובורפיד (Insulin aspart) נבחנו במגוון רחב של מטופלים במהלך העשור האחרון. מבחינה קלינית, הטיפול הוא גמיש ומאפשר התאמה למגוון מטופלים בשלבים שונים של החיים וכן במצבים שונים (כגון טיפול באשפוז או טיפול באמצעות משאבה).
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
*להתוויה המלאה ואופן השימוש המאושרים בישראל יש לעיין בעלון לרופא.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
