מחקר זה נערך במטרה לבחון אם מתן שני מינונים שונים של אטוריקוקסיב (ארקוקסיה, MSD ישראל) שניתנו במהלך תקופת ניתוח משפיע על כאב במנוחה, על כאב בתנועה ועל שימוש בתוספת של מורפין/אופיאטים אחרי הניתוח. אטוריקוקסיב נבחן בהשוואה לאינבו ולטיפול סטנדרטי בכאב. נמצא כי אטוריקוקסיב 90 ו-120 מ"ג, שניתן לפני הניתוח ואחריו, הפחית באופן משמעותי את הכאב במנוחה, את הכאב הקשור לתנועה ואת צריכת האופיאטים (מורפין) בקרב חולות שעברו כריתת רחם אבדומינלית מלאה.
עוד בעניין דומה
בניסוי קליני אקראי, מבוקר אינבו וכפול סמיות זה, החוקרים העריכו כאב לאחר ניתוח כריתת רחם אבדומינלית מלאה במשך 5 ימים בקרב חולות שקיבלו אינבו או אטוריקוקסיב 90 דקות לפני הניתוח ולאחר הניתוח. החולות חולקו באקראי לקבל אינבו (144 משתתפות), אטוריקוקסיב 90 מ"ג ליום (142 משתתפות) או אטוריקוקסיב 120 מ"ג ליום (144 משתתפות). עוצמת הכאב הממוצעת במנוחה בימים 1–3 (בסולם דירוג של 0–10 נקודות [NRS]) הייתה המדד העיקרי ליעילות. מדדים משניים היו עוצמת כאב ממוצעת בישיבה, בעמידה ובהליכה בימים 1–3 (0–10 NRS) וכן מנה יומית כוללת ממוצעת של מורפין בימים 1–3.
ממוצעי (95% CI) הריבועים הפחותים (LS) עבור המדד עהעיקרי היו 3.26 (2.96, 3.55); 2.46 (2.16, 2.76); ו-2.40 (2.11, 2.69) עבור אינבו, אטוריקוקסיב 90 מ"ג ואטוריקוקסיב 120 מ"ג, בהתאמה, ושני מינוני האטוריקוקסיב היו שונים באופן משמעותי בהשוואה לאינבו (P<0.001). חולות שקיבלו אטוריקוקסיב 90 ו-120 מ"ג נזקקו לכ-30% פחות מורפין ביום בהשוואה לאלו שקיבלו אינבו (P<0.001), מה שהוביל להחלמת מעי מהירה יותר בכ-10 שעות בקבוצות הטיפול הפעיל לעומת אינבו. חלק יחסי גדול יותר של חולות שקיבלו אטוריקוקסיב (%10–30% יותר מאשר אינבו) דיווחו על רמות קלות של כאב בתנועה, שהוגדר ככאב < 3/10. החוקרים ציינו כי מגבלה מרכזית בניסוי הייתה העובדה שמדידות של כאב עקב תנועה לא הוגדרו כמדד עיקרי.
החוקרים הסיקו כי עבור חולות שעברו כריתת רחם אבדומינלית מלאה, אטוריקוקסיב 90 ו-120 מ"ג, שניתנו לפני הניתוח ואחריו, הפחיתו באופן משמעותי את הכאב במנוחה ואת הכאב הקשור לתנועה, כמו גם את צריכת האופיאטים (מורפין), דבר שהוביל להחלמה מהירה יותר של המעי.
מקור: