"ושהשאיפה לצבור הון או שם טוב לא תעוור את עיני מראות נכוחה, תזכני להביט על כל סובל הבא לשאול בעצתי כעל אדם, בלי הבדל בין עשיר ועני, ידיד ושונא, איש טוב ורע; את האדם בצר לו - הראיני רק את האדם." (מתוך תפילת הרופא המיוחסת לרמב"ם).
עוד בעניין דומה
לא הבנתי מדוע צוותי "שיבא" נאבקו להציל מחבלת שנפצעה בהשתלטות על מטוס סבנה. בשיעור שקיבלתי כסטודנט לפני 40 שנה, הפנמתי שתפקידי כרופא לעזור לכל אדם באשר הוא אדם, ללא הבדל גזע או דת - סיבות אפליה בעבר.
היום, האפליה הנפוצה הפכה להיות מעמדו הכלכלי של האדם.
"בעצם, למה משלמים ביטוח נוסף עבור שירות הכלול בסל הבריאות? האם ראוי שחלק ניכר מתקציב הבריאות יהיה כרוך באפליה או באשליה?"
בסקר שערכו סטודנטים שלנו, נמצא פער של פי 10 בהמתנה לתור מרפאה בין מסלול ציבורי לפרטי. רופאי משפחה דיווחו שבמסלול ציבורי קשה לקבל תור לייעוץ, פרוצדורה או ניתוח בזמן סביר ביחס לדחיפות הבעיה. הם מתקשים לקיים ייעוץ טלפוני עם מומחה בי"ח וזה מפנה לקיצור תור והמשך טיפול במסלול פרטי. הם חשים ייאוש מול הנגישות הנמוכה של רפואה ציבורית ורובם המוחלט סוברים שיש למנוע פער גדול בין תור פרטי לציבורי וכי הדבר מהווה אפליה. במקומות רבים מחוץ לירושלים סוג הביטוח קובע קדימות לטיפול: מי שנותן תור הוא פקיד ולפי סוג הביטוח - ולא רופא ולפי דחיפות הבעיה.
מצב זה נוצר בעקבות מדיניות האוצר להגביל תקציב ציבורי לבריאות (בין הנמוכים במדינות ה-OECD) תוך עידוד מערכת ביטוחים משלימים (כששיעור הוצאה פרטית לבריאות הוא בין הגבוהים במדינות ה-OECD). כך משגשגת רפואה פרטית ופוחתת הנגישות במסלול הציבורי. גם מעוטי יכולת עם ביטוח משלים מתקשים בעת הצורך לשלם השתתפות עצמית ולאחר תשלום של שנים אינם מנצלים את הביטוח ובכך מסבסדים את העשירים: ביטוח משלים הוא מס רגרסיבי.
בעצם, למה משלמים ביטוח נוסף עבור שירות הכלול בסל? אם זה לאיכות טיפול טובה יותר, הרי זו אפליה. אם אין הבדל, הרי זו אשליה. האם ראוי שחלק ניכר מתקציב הבריאות יהיה כרוך באפליה או באשליה?
"מעוטי יכולת עם ביטוח משלים מתקשים בעת הצורך לשלם השתתפות עצמית ולאחר תשלום של שנים אינם מנצלים את הביטוח ובכך מסבסדים את העשירים"
נגישות ושוויון הינם עקרונות חשובים, שנקבעו בין שש המטרות המרכזיות לאיכות הטיפול ע"י ה-Institute of Medicine. עם זאת, אין הם זוכים לבדיקה, לפרסום ודיון, בגלל רגישות הנושא ובשל ניגודי עניינים. לצד יתרונות רפואה פרטית - תועלת כלכלית, כיבוד חופש ומניעת בריחת מוחות - קיומה מעורר אתגר בשמירה על ערכי הנגישות והשוויון. בעולם המערבי טרם נמצאה נוסחה גואלת.
לפני כמאה שנה ייסדה הנרייטה סאלד את "הדסה", לאחר שבביקורה בארץ היתה נסערת ממראה העוני והחולי. זה ה-DNA של הדסה - שכנראה עבר מוטציה. אם זה מה שקרה בהדסה, אמרתי בפני ועדת גרמן, אם בארזים נפלה שלהבת, אל תעתיקו אותה פן תהיה שריפת ענק. סאלד הקדימה את זמנה בזיהוי הקשר בין עוני לחולי. היום עשרות מחקרים מראים שעוני ופערים חברתיים הם גורם מכריע למחלה, וישראל הפכה לשיאנית פערים. האם חולה עני צריך להיענש פעם שלישית כתוצאה מנגישות נמוכה לטיפול? אתה עני, אתה חולה, ועכשיו תחכה.
בחוק זכויות החולה נכתב: מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה. אני מציע להוסיף בחוק איסור מפורש של אפליה בשל מעמד כלכלי של אדם.
תתבקש הגדלת מימון הרפואה הציבורית ולא דרך ביטוחים נוספים - כדי שנוכל לטפל בכל אדם באשר הוא אדם.
כתב ע. לוינס, מגדולי הוגי הדעות במאה ה-20: "ממצרים ועד אושוויץ, ייעוד העם היהודי - דרישה לצדק: צריבת הסבל הפכה לדאגה לאחר". דרישה לשוויון בבריאות שואבת עמוק מהשורשים שלנו. אני קורא להגן על העני החולה תוך שמירה בחוק על נגישות ושוויון בשירותי הבריאות.
לעיון במצגת על הנושא, שהוצגה בכנס החברה הישראלית לאיכות ברפואה, לחצו כאן
שותפיי לסקרים הם: ד"ר תם אקסלרוד, ד"ר מתן כהן, פרופ' אמנון להד וניר קידר
* הדברים נאמרו במסגרת כנס מיוחד בכנסת על אי-שוויון במתן שירותי בריאות, שנערך ב-4.3.14