קביעותו של טיפול נוגד קרישה במקרי פרפור פרוזדורים הופכת את ההפסקות הזמניות של טיפול זה לבלתי נמנעות, אך עם זאת, השפעת הפסקות זמניות אלו על התוצאות הקליניות לא נחקרה דיה. מחקר חדש, שהתפרסם לאחרונה באתר כתב העת Circulation, בחן את ההשפעה של הפסקות זמניות של טיפול נוגד קרישה על אירועים תסחיפיים ודימומיים.
עוד בעניין דומה
בהתבסס על נתוני מחקר ROCKET AF, בחנו החוקרים את השפעת הפסקת טיפול (3-30 ימים) ב-rivaroxaban (Xarelto, Bayer Israel Ltd) או וורפרין על שבץ, תסחיפים מחוץ למערכת העצבים המרכזית, תמותה, אוטם לבבי ודימום בחולי פרפור פרוזדורים לא-מסתמי. תקופת הסיכון נתחמה מרגע הפסקת הטיפול ועד 30 ימים לאחר חידושו.
הפסקות הטיפול היו אכן שכיחות מאוד ושיעורן ועמד על 33% (4,692) מתוך 14,236 המשתתפים שקיבלו לפחות אחת מתרופות המחקר. עם זאת, מאפייניהם הקליניים ההתחלתיים לא נבדל מאלו שלא חוו הפסקת טיפול ורק 483 מקרי הפסקת טיפול נבעו מטיפול גישור.
לא נמצא הבדל בשיעור השבץ או תסחיפים מחוץ למערכת העצבים המרכזית במהלך תקופת הסיכון בין מטופלי rivaroxaban ומטופלי וורפרין (0.30% לעומת 0.41% ב-30 ימים; יחס סכנה [hazard ratio]: 0.74; רווח בר-סמך של 95%: 0.36-1.50; p=0.40). בדומה לכך, גם הסיכון לדימום משמעותי לא נבדל בין הקבוצות (0.99% לעומת 0.79% ב-30 ימים, בהתאמה;1.26;0.80-2.00;p=0.32).
נוסף על היותן שכיחות מאוד, מלוות הפסקות טיפול נוגד קרישה בסיכון משמעותי לשבץ ודימום, מסכמים החוקרים, ללא הבדל בין וורפרין ל-rivaroxaban בנושא זה.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
