מטרת המחקר הייתה לבדוק את היעילות והבטיחות של וילדגליפיטין כתוספת לאינסולין, עם או ללא מטפורמין, באוכלוסיה אסייאתית, בעיקרה סינית, עם סוכרת סוג-2. המחקר ארך 24 שבועות, כלל מרכזים רבים והיה כפול סמיות ומבוקר פלצבו.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל חולי סוכרת לא מאוזנים דיים (HbA1c 7.5%-11.0%) על טיפול קבוע באינסולין ארוך-טווח, בינוני-טווח או משולב, עם או ללא מטפורמין. החולים הוקצו באקראי לוילדגליפטין 50 מ"ג פעמיים ביום או פלצבו.
מתוך 293 מטופלים, 146 קיבלו וילדגליפטין ו-147 קיבלו פלצבו. בפתיחת המחקר, גיל ממוצע היה 58.1 שנים, משך מחלה היה 11.3 שנים ו-HbA1cי 8.7%. השינוי הממוצע המותאם ± סטיית תקן ב-HbA1c בשבוע 24 היה -1.08 ± 0.12%, לעומת -0.38 ± 0.12% בקבוצת הוילדגליפטין והפלצבו, בהתאמה (הבדל בין קבוצות של -0.70 ± 0.16% , P < 0.001 ).
הפרש בין הקבוצות ברמת סוכר בצום היה -0.43 ± 0.38 ממול/ליטר (P = 0.259). מספר גדול יותר של מטופלים באופן מובהק השיגו יעד hbA1c <7.0% עם וילדגליפטין לעומת פלצבו (23.6% vsי 11.2%; P = 0.006). שיעור הארעות תופעות לוואי היה 43.8% לעומת 46.3% ותופעות חמורות 3.4% לעומת 6.8%, בקבוצת הוילדגליפטין והפלצבו, בהתאמה. שיעור היפוגליקמיות היה נמוך יותר בקבוצת הוילדגיפטין בהשוואה לפלצבו (2.7% vsי 5.4%).
החוקרים הסיקו, כי תוספת של וילדגליפטין 50 מ"ג פעמיים ביום, שיפרה באופן משמעותי שליטה גליקמית, ללא העלאת הסיכון להיפוגליקמיה, בחולים אסייאתיים, בעיקר סינים, עם סוכרת סוג 2, שנשלטה בצורה בלתי מספקת, עם טיפול באינסולין, עם או ללא מטפורמין.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
