מטרת המחקר היתה להעריך את שיעור ההצמדות לטיפול וההתמדה בחולי דלקת מפרקים שגרונית המטופלים באדאלימומאב ובאטנרספט, ועל ידי כך לקבל הערכה כלכלית של הטיפול שניתן.
עוד בעניין דומה
הבדיקה נערכה על ידי מחקר רטרוספקטיבי בן 6 שנים (2007-2012). היצמדות לטיפול תרופתי כומתה על ידי היחס בין מנה יומית שניתנה (RDD) לבין מנה יומית שנרשמה (PDD). התמדה בטיפול הוערכה בהתחשב בכמות הימים בהם נלקחה התרופה והשוואה של המינון הנדרש למינון שניתן. ההתמדה חושבה לפי עקומת קפלן-מאייר. העלות עבור כל RDD חושבה מתחילת ההוצאה הכספית של בית החולים.
שיעור הצמדות לטיפול היה ביחס של 0.88-0.97 עבור אטנרספט ו-0.83-0.9 עבור אדאלימומאב. ערך ההתמדה היה 100% עבור אטנרספט ו-90% עבור אדאלימומאב בשנה הראשונה, ואילו 70% ו-80% בהתאמה בשנה השנייה, 50% ו-60% בהתאמה בשנה השלישית ו-21% ו-27% בהתאמה בשנה הרביעית.
הניתוח הסטטיסטי בוצע על ידי מבחן לוג. העלות הממוצעת עבור כל RDD במשך 6 השנים היתה 32.97 יורו בטיפול באטנרספט לעומת 32 יורו באדאלימומאב.
החוקרים מסכמים, כי הצמדות לטיפול באדאלימומאב ואטנרספט הינה טובה. שיעור ההתמדה בטיפול ירד בהדרגה מהשנה השניה, עם ירידה חדה בשנה הרביעית לטיפול. המידע מצביע על צורך בניטור מתמיד של הטיפול במעכבי TNF בחולים אלו.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
