סכיזופרניה

פעילות גופנית ותסמינים פסיכיאטריים במבוגרים עם הפרעה סכיזופרנית

פחות ממחצית מהסובלים מהפרעה בספקטרום הסכיזופרני מקיימים פעילות גופנית במאמץ בינוני גבוה במשך 150 דקות בשבוע

10.02.2015, 11:04
סכיזופרניה (צילום: אילוסטרציה)

אנשים הסובלים מהפרעה בספקטרום הסכיזופרני מצויים בסיכון מוגבר לתחלואה פיזית בשל מגוון סיבות, בין היתר גנטיקה, גישה מוגבלת למערכת הבריאות וסיכון קרדיווסקולרי מוגבר, בשל אורח חיים יושבני וכן כתוצאה מהטיפול האנטיפסיכוטי. למעשה, הסיבה השכיחה למוות בטרם עת בקרב חולים אלו היא תחלואה קרדיווסקולרית.

היעדר פעילות גופנית ואורח חיים יושבני ידועים שניהם, ובאופן בלתי תלוי, כגורמי סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית. מחקרים קודמים שונים בחנו את הקשר בין אלו לבין אספקטים שונים בקרב חולים בספקטרום הסכיזופרני, אולם עדין ישנם תחומים שלא נחקרו דיו.

למשל, האם ישנם אספקטים פסיכיאטריים של המחלה שמהווים מחסום מפני ביצוע פעילות גופנית? האם לביצוע פעילות גופנית יש השפעה מיטיבה באספקט הפסיכיאטרי אצל חולים בספקטרום הסכיזופרני?

הסיבה השכיחה למוות בטרם עת בקרב חולים סכיזופרניים היא תחלואה קרדיווסקולרית

אחד הכשלים המרכזיים במחקרים הקודמים היו שהם התבססו על שאלונים סובייקטיביים. במחקר הנוכחי בדקו החוקרים אם הרמה האובייקטיבית (כפי שנמדדה על ידי מכשיר שמודד תנועות) של פעילות גופנית היתה קשורה לשלושה מדדים: תסמינים שליליים ודיסאורגניזציה, חוסר גמישות בחשיבה האבסטרקטית וכושר מטה-קוגניטיבי.

החוקרים גייסו חולים הסובלים מהפרעה בספקטרום הסכיזופרני בני 18 שנים ומעלה. מספר כלים שימשו כדי להעריך את החולים: ראיון אינדיאנה לתחלואה פסיכיאטרית, סרגל מטה-קוגניטיבי מקוצר (Metacognition Assessment Scale-Abbreviated), סרגל חיובי ושלילי ומבחן ויסקונסין להערכה של גמישות קוגניטיבית.

בסה"כ, 44 נבדקים (21 עם סכיזופרניה, 23 עם הפרעה סכיזואפקטיבית) השתתפו במחקר. מתוכם, 30 סיפקו נתונים מספיקים בנוגע לפעילותם הגופנית (4 ימים בשבוע עם 480 דקות של ענידת המכשיר). אלו שנכשלו לספק מספיק נתונים היו דומים במאפיינים שלהם לאלו שסיפקו נתונים למעט חומרה נמוכה יותר, באופן משמעותי, של תסמינים שליליים ושליטה מטה-קוגניטיבית גבוהה יותר באופן משמעותי.

משתתפים שענו לקריטריונים להכללה סיפקו 6.3 ימים בממוצע של מידע בנוגע לפעילותם הגופנית. המשתתפים העבירו את מרבית זמנם בהתנהגות יושבנית (406 דקות ביום) ולאחריה פעילות גופנית קלה (295 דקות ביום).

פעילות במאמץ בינוני-גבוהה (MVPA) כללה בעיקר מאמץ בינוני, עם 2.3 דקות של פעילות גופנית קשה ואפס דקות של פעילות מאומצת.

14 משתתפים (47%) מילאו אחר ההמלצה של 150 דקות לשבוע של פעילות במאמץ בינוני-גבוה (רמת הפעילות הגופנית שנמצאה כמועילה לבריאות).

החוקרים מצאו, שרמה גבוה יותר של יכולת לייצר ייצוג משולב של העצמי והיכולת להשתמש בידע העצמי היו קשורים ברמה נמוכה יותר של התנהגות יושבנית. החוקרים מצאו יחס הפוך בין גיל לבין ביצוע פעילות גופנית במאמץ בינוני-גבוה (כפי שמחקרים אחרים הדגימו באוכלוסיה הכללית).

נמצאה קורלציה חיובית בין MVPA לבין תסמינים של דיסאורגניזציה (בניגוד למה שסברו החוקרים). תפקוד מטה-קוגניטיבי היה קשור ביחס הפוך להתנהגות יושבנית, אולם לא נמצא קשר ל-MVPA.

החוקרים סיכמו, כי דרושים מחקרים נוספים שיבחנו סוגיות שמחקר זה לא ענה עליהם.

ערכה: ד"ר שירי אלפרט

מקור:
Snethen GA, McCormick BP, Lysaker PH. Physical activity and psychiatric symptoms in adults with schizophrenia spectrum disorders. J Nerv Ment Dis. 2014 Dec;202(12):845-52.

נושאים קשורים:  סכיזופרניה,  פעילות גופנית,  הפרעה בספקטרום הסכיזופרני,  אורח חיים יושבני,  תמותה,  מחקרים
תגובות