עלייה במשקל היא סיבוך נפוץ של טיפול באינסולין בחולי סוכרת סוג 2. החוקרים במאמר זה דיווחו בעבר שהוספה של לירגלוטיד למשך 26 שבועות יכולה לסתור את העלייה במשקל, להוריד את מינון האינסולין הנצרך ולשפר את השליטה הגליקמית, בהשוואה להמשך טיפול סטנדרטי באינסולין.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי היתה לבדוק אם ההשפעות המועילות של לירגלוטיד על עלייה במשקל הקשורה לאינסולין והפרמטרים הנוספים, מתמשכות על פני 52 שבועות. כמו כן, מטרת המחקר היתה לבדוק האם השפעות דומות אפשריות כאשר מוסיפים לטיפול לירגלוטיד 6 חודשים מאוחר יותר, בחולים עם סוכרת סוג 2.
במחקר נכללו חולי סוכרת סוג 2 מבוגרים עם עלייה של למעלה מ-4% במשקל תוך 16 חודשים של טיפול באינסולין, אשר השלימו את הפאזה הראשונה של המחקר, דהיינו 26 השבועות הראשונים של טיפול פתוח-תווית בלירגלוטיד (n=26) או טיפול סטנדרטי באינסולין (n=24). עם הכניסה לפאזה השנייה של הניסוי, כל משתתפי המחקר קיבלו טיפול בלירגלוטיד והתבצע אחריהם מעקב למשך 26 שבועות נוספים. התוצאות נותחו לפי עקרון intention-to-treat.
24 (92%) ו-18 (75%) מהמטופלים שהוקצו במקור ללירגלוטיד ולטיפול סטנדרטי, בהתאמה, השלימו את המחקר. תוספת של לירגלוטיד הובילה להפחתה במשקל הגוף במידה דומה כאשר ניתנה במשך 26 השבועות הראשונים, וכאשר ניתנה ב-26 השבועות הבאים: (-4.4 לעומת -4.3 ק"ג , P = 0.74).
תוצאות דומות נצפו בשתי הקבוצות בהיבט הירידה בהמוגלובין מסוכרר (-0.77 לעומת -0.66 אחוז, בהתאמה, P = 0.74) ובהיבט הפחתת מינון האינסולין הנצרך (-28 לעומת -26 יחידות ליום, בהתאמה, p=0.32 ). בשתי הקבוצות, 22% מהמטופלים היו יכולים להפסיק טיפול באינסולין. המשך לירגלוטיד עד שבוע 52 הוביל לאפקטים ממושכים מיטיבים על משקל גוף, על המוגלובין מסוכרר ועל צריכת אינסולין.
החוקרים הסיקו, כי בחולי סוכרת סוג-2, עם עלייה במשקל הקשורה לאינסולין, תוספת של לירגלוטיד, בתוך שנתיים, הובילה להיפוך מתמשך במשקל הגוף, לשיפור בשליטה הגליקמית ולהפחתה במינון האינסולין. לכן, ציינו החוקרים, לירגלוטיד מהווה אופציה טיפול בעלת ערך.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
