במחקר זה בוצע ניתוח פרוספקטיבי על מנת להעריך את הסיכון להישנות המחלה בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית (rheumatoid arthritis - RA) הנמצאים בהפוגה ממושכת, אשר ממשיכים, מצמצמים או שהפסיקו טיפול בתרופות נוגדות שיגרון המשנות את המלך המחלה (DMARDs).
עוד בעניין דומה
מחקר RETROי (Reduction of Therapy in patients with Rheumatoid arthritis in Ongoing remission) הוא מחקר שלב III מבוקר, רב-מרכזי, עם קבוצה מקבילה והקצאה אקראית, אשר בחן את ההשפעות של צמצום והפסקת הטיפול ב-DMARDs קונבנציונאליות וביולוגיות בקרב מטופלים עם RA הנמצאים בהפוגה יציבה.
משתתפי המחקר היו עם רמת פעילות דלקתית (DAS28) הנמוכה מ-2.6 נקודות במשך שישה חודשים לפחות. המטופלים הוקצו לאחת משלוש זרועות מחקר: (1) המשך טיפול ב- DMARDsי(2) צמצום DMARDs עד 50% (3) הפסקת DMARDs לאחר שישה חודשי צמצום המינון.
התוצא העיקרי שנבחן היה הפוגה ממושכת במהלך 12 חודשים.
101 המטופלים הראשונים שהשלימו את המחקר נכללו בניתוח הביניים (interim analysis). בקו הבסיס, כל המטופלים הגיעו להפוגה לפי DAS28, ו-70% הגיעו גם להפוגה לפי American College of Rheumatology- European League Against Rheumatism Boolean.
82.2% מהמטופלים נטלו מתוטרקסאט (Methotrexate – Abitrexate, Metojectי); 40.6% נטלו DMARDs ביולוגיות ו-9.9% נטלו DMARDs אחרות.
בסך הכל, 67 מטופלים (66.3%) נותרו בהפוגה במשך 12 חודשים, בעוד 34 מטופלים (33.7%) היו בנסיגה. שיעור ההיארעות של נסיגה היו קשור לזרוע הטיפול: 15.8% בזרוע 1, 38.9% בזרוע 2 ו-51.9% בזרוע 3 (p=0.007).
רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים העלתה, כי סרולוגיה חיובית ל-ACPA (anticitrullinated protein antibodiesי) (p=0.038) וצמצום הטיפול (בהשוואה להמשך הטיפול) ניבאו נסיגה (זרוע 2: p=0.012, זרוע 3: p=0.003).
מחקר מבוקר זה, עם הקצאה אקראית, בחן שלוש אסטרטגיות שונות לטיפול ב-RA בהפוגה ממושכת, ומצא כי יותר מחצי מהמטופלים נותרו בהפוגה לאחר צמצום או הפסקת הטיפול ב-DMARDs קונבנציונאליות או ביולוגיות. נסיגת המחלה אירעה לרוב בששת החודשים הראשונים לצמצום הטיפול, ונקשרה עם נוכחות ACPA.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
