מחקר חדש בדק אם הטיפולים המודרניים לסרטן בעשורים האחרונים קשורים לעלייה או לירידה בסיכון לתמותה מסיבות ממאירות ושאינן ממאירות בקרב שורדים של סרטן בילדות.
עוד בעניין דומה
המחקר, מחקר עוקבה מבוסס אוכלוסייה, התבסס על עוקבה ארצית של 34,489 ילדים עם הישרדות של 5 שנים של סרטן בתקופת הילדות, שאובחנו בין השנים 1940 ל-2006 ובוצע מעקב עד פברואר 2014.
שיעורי התמותה לפי סיבה ספציפית וסיכון אבסולוטי עודף מדווחים במאמר. מודלים של רגרסיה מרובת משתנים יושמו על מנת להעריך את ההשפעה של גורמי סיכון. מבחני Likelihood ratio נעשו על מנת לבחון הטרוגניות או מגמתיות.
בסך הכל נרשמו 4,475 מקרי תמותה, שיעור גבוה פי 9.1 (95%CIי8.9-9.4) מהצפוי באוכלוסייה הכללית. שיעור זה מקביל ל-64.2 (95%CIי62.1-66.3) מקרי תמותה עודפים לכל 10,000 שנת אדם.
המחקר מצא, כי מספר מקרי התמותה העודפים מכל הסיבות ירד בקרב מטופלים שטופלו בשנים מאוחרות יותר. מטופלים שטופלו במהלך 1990-2006 חוו 30% ממספר מקרי התמותה העודפים מאלו שטופלו לפני 1970. אחוז הירידה במקרי התמותה העודפים מסיבות של חזרה או התקדמות וסיבות שאינן ממאירות היה 30% ו-60%, בהתאמה.
בקרב שורדים בגילאי 50-59, 41% ו-22% ממקרי תמותה עודפים נרשמו בשל ממאירות ראשונית נוספת וסיבות המודינמיות, בהתאמה, בעוד שהאחוז מעל גיל 60 היה 31% ו-37%.
החוקרים סיכמו, כי השפעת השינויים בטיפול בסרטן, ובמעקב ובטיפול עבור השפעות מאוחרות, במהלך התקופה שבין 1940 ל-2006, היתה הפחתת מקרי התמותה - גם מחזרה או התקדמות המחלה וגם מסיבות שאינן ממאירות - בקרב מטופלים שטופלו בשנים מאוחרות יותר.
בקרב שורדים בגיל 60 ומעלה, מספר מקרי התמותה מסיבות המודינמיות עלה על מספר מקרי התמותה מממאירות ראשונית נוספת.
לדברי החוקרים, המסר החשוב ממחקר זה הינו במניעת מקרי תמותה ותחלואה עודפים בקרב שורדים בגיל 60 ומעלה שבהם תחלואה המודינמית גוברת על ממאירות ראשונית נוספת כגורם העיקרי לתמותה עודפת.