מחקר חדש בדק את הקשר בין הגדרות שונות של טרום-סוכרת לבין הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית ולתמותה מכל הסיבות, על ידי ביצוע מטה- אנליזה של מחקרי עוקבה פרוספקטיביים.
עוד בעניין דומה
בוצע חיפוש במאגרי מידע ממוחשבים אחר מחקרי עוקבה פרוספקטיביים מהאוכלוסייה הכללית שדיווחו על סיכון יחסי מותאם (Adjusted relative risk) עם רווח סמך של 95% לקשר בין תחלואה קרדיווסקולרית, מחלת לב כלילית, שבץ ותמותה מכל הסיבות, לטרום-סוכרת.
שני חוקרים סקרו ובחרו מאמרים שנכללו במחקר, על בסיס קריטריונים שנקבעו מראש. טרום-סוכרת הוגדרה כגלוקוז לא תקין בצום (impaired fasting glucose) בהתאם לקריטריונים של האגודה האמריקאית לסוכרת (IGF-ADA: גלוקוז בצום 5.6-6.9 ממול/ל'), לקריטריונים של קבוצת מומחים מטעם ארגון הבריאות העולמי (IGF-WHO: גלוקוז בצום 6.1-6.9 ממול/ל'), לאי סבילות לגלוקוז (impaired glucose tolerance) (ריכוז גלוקוז שעתיים לאחר מבחן סבילות לגלוקוז של 7.8-11.0 ממול/ל') או לעלייה ב-HbA1cי (HbA1c של 5.7-6.4%) לפי הקריטריונים של האגודה האמריקאית לסוכרת או לפי הנחיות ה-NICEי(6.0-6.4%).
הסיכון היחסי לתמותה מכל הסיבות או לאירועים קרדיווסקולריים חושב ודווח עם רווח סמך של 95%.
53 מחקרי עוקבה פרוספקטיביים עם 1,611,339 מטופלים נכללו באנליזה. משך המעקב החציוני היה 9.5 שנים. בהשוואה עם רמות גלוקוז תקינות, טרום-סוכרת (גלוקוז לא תקין בצום או אי סבילות לגלוקוז לפי הקריטריונים של IGF-ADA או IGF-WHO) היתה קשורה לעלייה בסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית (relative riskי: 1.13, 1.26 ו-1.30 עבור IGF-ADA, IGF-WHO ואי סבילות לגלוקוז, בהתאמה), למחלת לב כלילית (1.10, 1.18, 1.20, בהתאמה), לשבץ (1.06, 1.17 ו-1.20, בהתאמה) ולתמותה מכל הסיבות (1.13, 1.13 ו-1.23, בהתאמה).
עלייה ב-HbA1c ל-5.7-6.4% או ל-6.0-6.4% הייתה קשורה לעלייה בסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית (1.21 ו-1.25, בהתאמה) ולמחלת לב כלילית (1.15 ו-1.28, בהתאמה), אבל לא לסיכון מוגבר לשבץ או לתמותה מכל הסיבות.
מסקנת החוקרים היתה, כי טרום-סוכרת, המוגדרת כאי סבילות לגלוקוז, גלוקוז לא תקין בצום או עלייה ב-HbA1c, היתה קשורה לסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית. הסיכון הבריאותי עשוי להיות קיים אף בקרב אנשים עם ריכוז גלוקוז בצום של 5.6 ממול/ל או HbA1c של 5.7%.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
