סכיזופרניה קשורה לסיכון מוגבר לפתח סוכרת מסוג 2. עם זאת, לא ברור אם סיכון זה הינו מובנה כחלק מהפתופיזיולוגיה של המחלה - או תוצאה של חולי כרוני וטיפול ארוך טווח.
עוד בעניין דומה
מחקר זה, שבוצע בתבנית של מטה-אנליזה, בחן אם אנשים עם אפיזודה ראשונה של סכיזופרניה מתייצגים עם שינויים במאזן הגלוקוז לעומת מקרי ביקורת. לצורך ביצוע העבודה בוצעה סריקה של מאגרי המידע EMBASE, יMEDLINE ו-PsycINFO, לאיתור מחקרים שבחנו מדדים של מאזן גלוקוז בחולים שטרם קיבלו טיפול אנטי-פסיכוטי עם התקף סכיזופרניה ראשון, לעומת אנשים ששימשו כמקרי ביקורת.
המחקרים שנכללו בעבודה דיווחו על רמות גלוקוז בדם בצום, רמות גלוקוז בדם לאחר מבחן העמסת סוכר (OGTT), רמות אינסולין בדם בצום, עמידות לאינסולין, ורמות המוגלובין מסוכרר.
שני חוקרים עצמאיים איתרו את המחקרים לטובת ביצוע המטה-אנליזה. בוצע חישוב של ההפרשים הממוצעים המתוקננים ברמות גלוקוז בדם בצום, רמות גלוקוז בדם לאחר מבחן העמסת סוכר (OGTT), רמות אינסולין בדם בצום, עמידות לאינסולין ורמות המוגלובין מסוכרר. בנוסף, בוצעה אנליזת רגישות שבחנה את ההשפעה של BMI, תזונה ופעילות גופנית, גזע ומוצא וחשיפה מינימלית לטיפול אנטי-פסיכוטי (שבועיים או פחות). מתוך 3,660 מאמרים, החוקרים כללו בעבודה 16 מחקרי מקרה-ביקורת (15 מדגמים). במדגם נכללו 731 מטופלים ו-614 מקרי ביקורת.
רמות גלוקוז בדם בצום (Hedges g=0.20; רווח בר-סמך 95% 0.02-0.38; P=.03), רמות גלוקוז בדם לאחר OGTTי(Hedges g=0.61; רווח בר-סמך 95% 0.16-1.05; P=.007), רמות אינסולין בדם בצום (Hedges g=0.41; רווח בר-סמך 95% 0.09-0.72; P=.01) ועמידות לאינסולין (על פי המודל ההומאוסטטי להערכת עמידות לאינסולין) (Hedges g=0.35; רווח בר-סמך 95% 0.14-0.55; P=.001) היו כולם מוגברים בחולים לעומת מקרי הביקורת. עם זאת, רמות ההמוגלובין המסוכרר (Hedges g=-0.08; רווח בר-סמך 95% -0.34-0.18; P=.55) היו ללא הבדל בין שתי הקבוצות.
מסקנת החוקרים היא, כי מאזן הגלוקוז בחולי סכיזופרניה משתנה עם התפרצות המחלה ומדגים כי חולים אלו נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סוכרת כתוצאה מכך. לממצאים אלו קיימת השלכה על הניטור והטיפול בחולי סכיזופרניה.
מקור:
Pillinger, T. et al. (2017) JAMA Psychiatry. 74(3), 261.
http://jamanetwork.com/journals/jamapsychiatry/article-abstract/2597705