מגזין

The Lancet מציג: פצועי והרוגי "יום השיבה הפלסטינאי"

העימותים על גבול עזה קיבלו במה בכתב העת הרפואי במאמר של רופא עזתי המציג נתונים מפורטים על הפצועים וסוגי הפציעות בקרב המפגינים כתוצאה מירי צה"ל. רופאים בכירים בישראל במאמר תגובה: מדובר ב"עיוות עובדות מגמתי"

הפגנות בגבול עזה. צילום פלאש 90

בשבוע שעבר פרסם The Lancet מאמר חדש תחת הכותרת "יום השיבה הפלסטינאי: מיום קצר של הנצחה ליום ארוך של אבל". על מחברו, ד"ר חאמיס אלסי, נכתב שהוא "מיחידת המחקר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה האיסלאמית בעזה, הטריטוריות הפלסטינאיות הכבושות". המאמר מתאר "מצעד זיכרון" שערכו הפלסטינאים מרצועת עזה לעבר הגבול עם ישראל, ופתחו בכך שישה ימי מחאה. אלא "שזה היה יום עקוב מדם".

הפעם, בניגוד גמור למה שאירע לפני ארבע שנים ב-The Lancet, אז פרסם כתב העת מאמר אנטי-ישראלי מובהק, תחת הכותרת "מכתב הרופאים למען תושבי עזה" שעורר סערה רבה, טרח עורכו, ד"ר ריצ'רד הורטון, לבקש מיד משני בכירים במערכת הרפואה בישראל, פרופ' קרל סקורצקי ופרופ' מארק קלרפילד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון, לכתוב מאמר-תגובה, שאותו פרסם לצד המאמר עתיר הנתונים שכתב ד"ר אלסי העזתי.

פרשת "מכתב 24 הרופאים"

לפני ארבע שנים עמד The Lancet, מהמוערכים בכתבי העת הרפואיים בעולם, במרכזה של סערה גדולה כמותה לא ידע קודם לכן. הקהילה הרפואית בעולם ובארץ האשימה את כתב העת ואת עורכו, ד"ר ריצ'רד הורטון, בגישה אנטי-ישראלית עקבית.

פרופ' ריצ'רד הורטון, עורך ה"לנסט", בביקורו בישראל ב-2014 (צילום: פיוטר פליטר / "רמב"ם")

היה זה לאחר ש-The Lancet פרסם מאמר אנטי-ישראלי מובהק, תחת הכותרת "מכתב הרופאים למען תושבי עזה". היה זה זמן קצר לאחר מבצע "צוק איתן". התברר אז כי שתי המחברות הראשיות, מבין 24 שחתמו על "המכתב", שיתפו פעולה לפני כן בסרטון וידיאו אנטישמי שאותו יצר דיוויד דיוק, מטיף גזעני אמריקני, שהיה חבר בקו-קלוקס-קלאן.

עורכו של The Lancet, ד"ר הורטון, סירב לפרסם התנצלות, למרות ההוכחות החד משמעיות שהוצגו לפניו. הוא טען כי "הראיות (לגבי הרופאות שכתבו את "המכתב") אינן רלבנטיות והן חלק מקמפיין הכפשה". בעקבות זאת, 43 מבכירי הקרדיולוגים בעולם פנו לעורך כתב העת ותבעו ממנו באופן מפורש ותקיף ביותר לפרסם מכתב תגובה. רק אז הוא התרצה, אולם חלקית בלבד.

חודש לאחר "מכתב הרופאים", פורסם בכתב העת מאמר-תגובה, אלא שחלקו המשמעותי קוצץ בעריכה. בין השאר הואשם בו "המכתב הפתוח" שחולל את הסערה ב"תעמולה מסיתה" ("Inflammatory propaganda") וב"טעויות עובדתיות רבות. שקריות". 24 המדענים והרופאים שהיו חתומים על "מכתב הרופאים", יחד עם שתי המחברות הנ"ל, הואשמו ב"הטעיה מכוונת של הקורא". רופאים ישראלים האשימו את "לנסט" בגישה אנטי-ישראלית עקבית והציגו מקרי עבר בהם פורסמו בו מאמרים נגד ישראל.

הלחץ עשה את שלו ועורך כתב העת הוזמן לישראל והתנצל פומבית, בשתי הזדמנויות על "מכתב הרופאים". בשובו ללונדון כתב מאמר על התרשמויותיו ממערכת הבריאות והרפואה בישראל וחלק לה שבחים. "המכתב נגד ישראל 'לא תיאר את המציאות המלאה', כתב הורטון והתחייב לשתף פעולה באופן ראוי עם רופאים בישראל, שידווחו על הנעשה במערכת הבריאות בארץ. ואמנם במאי אשתקד הושק באירוע מיוחד בתל אביב גיליון של כתב העת שעסק ברובו במערכת הבריאות הישראלית שהוצגה לקורא על מגוון היבטיה, יכולותיה, הישגיה וגם מגרעות ובעיות.

דו"ח מפורט על סוגי הפציעות במצעד המחאה בגדר הדרומית

כאמור, בשבוע שעבר פרסם The Lancet מאמר חדש תחת הכותרת "יום השיבה הפלסטינאי: מיום קצר של הנצחה ליום ארוך של אבל". מחברו, ד"ר חאמיס אלסי, מ"יחידת המחקר בפקולטה לרפואה באוניברסיטה האיסלמית בעזה, הטריטוריות הפלסטינאיות הכבושות", מתאר "מצעד זיכרון" שערכו הפלסטינאים מרצועת עזה לעבר הגבול עם ישראל ופתחו בכך שישה ימי מחאה, אלא "שזה היה יום עקוב מדם".

"אלפי אזרחים פלסטינאים, ביניהם נשים וילדים שהשתתפו במצעד המחאה, רובם במרחק של 700-500 מטר מהגדר. הצבא הישראלי הגיב בירי צלפים, אש טנקים, כדורי פלדה בציפוי פלסטיק, כדורי גומי, גז מדמיע, שנורו מכלי רכב צבאיים"

המחבר מדווח בו על "אלפי אזרחים פלסטינאים, ביניהם נשים וילדים שהשתתפו במצעד, רובם במרחק של 700-500 מטר מהגדר, בחמישה מוקדים. הצבא הישראלי הגיב בירי צלפים, אש טנקים, כדורי פלדה בציפוי פלסטיק, כדורי גומי, גז מדמיע, שנורו מכלי רכב צבאיים".

המחבר מספק במאמרו נתונים על הנפגעים שאותם, הדגיש, קיבל ממשרד הבריאות העזתי וממקורות נוספים, בין השאר מדיווחי בתי החולים בעזה וגם מראיונות שערך עם משפחות הנפגעים.

באותו יום (30 במארס 2018) "היו", כך כתב, "15 הרוגים בגילאי 42-19 ו-1,479 פצועים, מתוכם 1,074 הובאו לבתי החולים". לאחר שהתברר כי לגבי 39 מהם מדובר בדיווחים כפולים, הגיע המחבר למסקנה שהיו 1,035 שאושפזו.

ד"ר אלסי מפרט את מספר ההרוגים והפצועים במקומות שונים לאורך הרצועה ומרכז את הנתונים בטבלה. הוא מתאר בפירוט רב את סוגי הפציעות: "35 היו פציעות חמורות מאוד שחייבו טיפול נמרץ".

מבין 1,074 הפצועים, כתב, 82% היו פציעות בינוניות שבהן נפגעו בני 18 ומעלה, 18% היו של ילדים עד גיל 18, 95% גברים, 5.3% נשים. 72% שוחררו לאחר שקיבלו טיפול". הוא מציג דוגמה לפיה "מטופל אחד ש(הרופאים בעזה) חשבו כי פציעתו מירי רובה פשוטה ובינונית, התבררה אחר כך כחמורה משום שגרמה לריבוי נזקי גוף פנימיים". המאמר מפרט ומפלח את סוגי הפציעות, איברי הגוף שנפגעו (פלג גוף תחתון, פלג גוף עליון, ראש וצוואר, חזה, גב, פגיעות במערכת הנשימה, עיניים וכו'), כפי שמסרו לו בתי החולים וכן מפלח, בהתאם לכך, את סוגי הקליעים שגרמו להן.

בבתי החולים בעזה קיים מחסור חמור בחומרי קיבוע לגפיים התחתונות וציוד אחר לפציעות חמורות כאלו. קיים מחסור גדול בתרופות, בחומרי הרדמה ובאנטיביוטיקה. עזה סובלת מ"תנודות באספקת החשמל ומכמות דלק מוגבל לגנרטורים שנועדו לגבות את בתי החולים"

"המספר המדויק של משתתפי 'מצעד המחאה'", כתב, "איננו ברור: מארגניו מסרו כי השתתפו בין 15 אלף ל-30 אלף פלסטינאים בעוד שעל פי הערכת צה"ל היו 17 אלף". כלומר, ציין, "מדובר על פי הערכה ב-10%-5% מהם שנפצעו: בתוך 12 שעות היו פי 7-6 יותר פצועים בהשוואה לאלה מהעימות של 2014 (מבצע צוק איתן) שנמשך 51 יום".

מחסור חמור בתרופות בבתי החולים בעזה

בהמשך מאמרו מציין ד"ר אלסי כי בבתי החולים בעזה קיים מחסור חמור בחומרי קיבוע לגפיים התחתונות וציוד אחר לפציעות חמורות כאלו; יש מחסור גדול בתרופות, חומרי הרדמה, אנטיביוטיקה. המחבר מצטט את מנכ"ל ה-WHO שמסר כי יותר מ-40% ממלאי התרופות ההכרחיות התרוקן, בכלל זה תרופות במחלקות לרפואה דחופה וביחידות טיפול קריטי אחרות. הוא מדווח כי עזה סובלת מ"תנודות באספקת החשמל ומכמות דלק מוגבל לגנרטורים שנועדו לגבות את בתי החולים, מה שפוגע בשירותים הניתנים בהם".

טענת ישראל, כך התבטא, שכמה מההרוגים והפצועים היו לוחמים בפלגים הפלסטינאים השונים כמו חמאס, מוכחשת על ידי משפחות הנפגעים. "לפני שהחל המצעד", כתב, "מטוסים ישראליים פיזרו כרוזים בכל חלקי רצועת עזה כדי להרתיע את המקומיים מלהשתתף ב'הפגנות השלוות' ובהם אזהרות שלא להתקרב לגדר הגבול. אלא שלא היו שום מקרים של פריצת הגדר ביום המצעד".

"ההרוגים והפצועים הם תוצאה מפעולת הצבא הישראלי נגד מפגינים אזרחים, ומעבר למה שניתן היה לצפות מהמאמצים הגדולים שהושקעו כדי לשלוט בקהל", כתב. "האנשים בעזה נמצאים תחת לחץ כלכלי וחברתי עקב המצור המתמשך שהחל ב-2006. ההפגנות שנערכות ברצועה אינן אלימות ונועדו להראות לעולם שלעזתים יש עדיין יכולת עמידות והם ממשיכים לקרוא לעולם להסיר את המצור ולפתור את הבעיה הפלסטינאית".

מאמר התגובה הישראלי: "לצה"ל אין ברירה אלא להפעיל כוח קטלני"

הפעם כאמור ובניגוד גמור למה שאירע לפני ארבע שנים ב-The Lancet, טרח עורכו של כתב העת לבקש מיד משני בכירים ממערכת הבריאות בישראל, פרופ' קרל סקורצקי מהמרכז הרפואי רמב"ם והפקולטה לרפואה בטכניון ופרופ' מארק קלרפילד מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן גוריון, לכתוב מאמר-תגובה, שאותו פרסם לצד המאמר של ד"ר אלסי העזתי.

"החמאס משתמש במשאבים שנועדו לרווחתם ובריאותם של תושבי הרצועה כדי לבנות את מנהרות התקיפה, ליצור טילים, לחימוש המיליציה שלו. הפניית המשאבים למטרות הללו מדגישה את מטרתו: להרוס את ישראל במקום לספק רפואה וחיים בריאים לאנשים החיים בעזה"

במאמרם מציינים פרופ' סקרוצקי ופרופ' קלרפילד כי "הם מעריכים, גם מנקודת מבט מדעית והומניטרית את מאמציו של המחבר העזתי להביא במאמרו נתונים", אלא שהם מפרטים בתגובתם כי אין מדובר ב"הפגנות שלוות (peaceful rallies)" וכי אלו "אורגנו ובוצעו בידי יחידות ספציפיות של ארגוני טרור ונועדו לחדור לתוך שטח ישראל, להרוג אזרחים בישראל כך שלצה"ל לא נותרה ברירה אלא להפעיל כוח קטלני כדי לעצור את הסכנה המאיימת.

"יתר על כן, המצעדים הללו", כתבו עוד, "אינם צורות של מחאה אזרחית ספונטנית, כפי שמנסים להציגם. הם מתוזמרים ומאורגנים בידי הגוף השולט בעזה, ארגון הטרור חמאס – המוכר ככזה גם בידי האיחוד האירופי, ארה"ב, ירדן, מצרים ומדינות אחרות. חמאס התחייב, בגלוי, להחריב את ישראל והוא מאוד פעיל בניסיון לממש את המטרה הזאת, כפי שמדגימות שוב ושוב הפעולות הנעשות דרך מנהרות התקיפה שבנה מעזה לעבר ישובים אזרחיים בתוככי ישראל ונסיונות לחדור דרכן כדי לבצע רצח של ישראלים".

על התיאורים שסיפק ד"ר אלסי על מצבם של מתקני הבריאות בעזה, כתבו, כי אכן מדובר במצב חמור מאוד, מטריד, "אבל שהחמאס משתמש במשאבים שנועדו לרווחתם ובריאותם של תושבי הרצועה כדי לבנות את מנהרות התקיפה, ליצור טילים, לחימוש המיליציה שלו. הפניית המשאבים למטרות הללו מדגישה את העדיפות העליונה שלו למימוש מטרתו: להרוס את ישראל במקום לספק רפואה וחיים בריאים לאנשים החיים בעזה".

במאמרם ציינו המחברים הישראלים כי המחבר העזתי "כשל כשלא אזכר את העובדה שהרשות הפלסטינאית האשימה אשתקד את חמאס כמי שאחראי למשבר ברצועת עזה". כמו כן מצטטים פרופ' סקורצקי ופרופ' קלרפילד במאמר התגובה שלהם סעיפים רלבנטיים באמנת חמאס שבהם מוכחשת זכותה של ישראל להתקיים, לצורך ב"פעולות התנגדות חמושות" וכי המונחים "השיבה" ו"המצעד" מתייחסים למעשה לפעולות לחציית הגדר על ידי הפלסטינאים לתוככי ישראל במטרה למחוק מעל האדמה את המדינה היהודית. כל זה אי אפשר להגדיר כמחאה שלווה או מחאה של שלום".

פרופ' סקרוצקי ופרופ' קלרפילד: "עלינו לעשות מה שרופאים יכולים לעשות. יש דוגמאות של שיתוף פעולה ישראלי-פלסטינאי בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות ועלינו להרחיבו, למנפו. יירוט נתונים סטטיסטיים כאילו הם טילים לא משרת לטובה אף אחד"

כמו כן ציינו את ההתייחסות הטראגית והצינית של חמאס למימון, תמיכה ותכנון שמובילים לאלימות, לשימוש בפצצות תבערה, בירי, בנסיונות לחתוך את גדר הגבול, מעשים מלווים באיומים מרושעים "לשחרר את כל פלסטין".

פצועים - גם בצד הישראלי

בנתחם את הנתונים שנכללו במאמר של ד"ר אלסי מצאו פרופ' סקרוצקי ופרופ' קלרפילד "עיוות עובדות מגמתי". למשל: כל אחד מ-15 ההרוגים שמתוארים במאמר היו באופן מוחלט בני 42-19 וחמאס עצמו הודיע כי לפחות חמישה מ-15 הגברים הללו היו לוחמיו. רוב הפצועים באופן חמור היו גברים בני 18 ומעלה (גם על פי נתוני ד"ר אלסי), מה שלמעשה, הדגישו, מאשר את טענת צה"ל שניסה באופן קיצוני ככל האפשר למקד את מטרת תגובתו באלה שנראה היה בבירור שהם מהווים איום על הגבול. ויותר חשוב: החמאס ממשיך לעשות שימוש ציני טראגי ומסוכן בילדים ונשים כשהם מעורבבים בלוחמיו ומשמשים לו "מגן חי".

כמו כן מצאו שני החוקרים הישראלים כי מחבר המאמר העזתי התעלם מלציין פצועים ישראלים שהגיעו לטיפולים במרכז הרפואי-אוניברסיטאי סורוקה עם כוויות קשות ונרחבות, עם נזקי חדירה משמעותיים בעיניים וצורך לקטיעת גפה עליונה – נפגעים בצד הישראלי של אותו "מצעד מחאה שליו".

במאמרם ציטטו פרופ' סקורצקי ופרופ' קלרפילד מתוך "לא אשנא" (I Shall Not Hate), ספרו של הרופא העזתי ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש, כיום באוניברסיטת טורונטו, שכתב בו: "עלינו לבנות גשר של שלום. אני מאמין שהמחלה הגורמת ומשפיעה על היחסים בינינו – והיא אויבנו – זו ההתעלמות של האחד מהאחר".

"אנחנו מעריכים שד"ר אלסי, כמונו, עדיין שואף להגדרה עצמית ולאוטונומיה של שני העמים, פלסטינאים וישראלים שיחיו זה לצד זה בשלום ולא שאחד יחליף את האחר. עלינו לעשות מה שרופאים יכולים לעשות. יש דוגמאות של שיתוף פעולה ישראלי-פלסטינאי בין אנשי מקצוע בתחום הבריאות ועלינו להרחיבו, למנפו. יירוט נתונים סטטיסטיים כאילו הם טילים לא משרת לטובה אף אחד. ד"ר אלסי כתב על 'הנצחה ואבל'. מבלי למזער את חשיבות ההבנה ההדדית של הנרטיבים של שני העמים, התמרמרות ומחאות על עוול, השפלה וביזוי – אולי מוטב שנביט קדימה, באופן יותר פרגמטי, לעומת הסתכלות אידיאולוגית, לאחור. נוכל כך להנציח יותר אירועים שמחים ולהתאבל על טרגדיות מועטות יותר בשנים הבאות.

"עלינו לעשות שימוש בעמדת היתרון ומתת האל שניתנה לנו כמקצוענים בתחום הבריאות והרפואה כדי למסד דיון פרודוקטיבי ואינטראקציה, כאשר נושאי בריאות וכבוד הדדי ישמשו גשר לעבר השלום, הוכחה ששני העמים, באופן אולטימטיבי, יכולים לחיות זה לצד זה, בביטחון מוחלט", סיכמו פרופ' סקורצקי ופרופ' קלרפילד את תגובתם למאמרו של ד"ר אלסי.

נושאים קשורים:  The Lancet,  הסכסוך הישראלי-פלסטיני,  צה"ל,  חמאס,  בתי החולים בעזה,  מאמר תגובה,  חדשות,  פצועים פלשתינאים
תגובות
אנונימי/ת
24.05.2018, 16:07

במילה אחת : זוועה בגלל פוליטיקאים משני הצדדים ופוליטיקה מלוכלכת
משני הצדדים .
מסכנים הפצועים ומסכנים גם הרופאים משני הצדדים .
מטבע מלוכלכת עם שני צדדים.

אנונימי/ת
24.05.2018, 17:32

אנטישמים

25.05.2018, 09:14

יש לי חשש כבד שמדובר כאן במאמר תעמולה נגד ישראל בתחפושת רפואית.
האם לנצט התעניין בילדי משפחת חטואל ובאמא בהריון ובמשפחות שנשחטו פשוטו כמשמעו על ידי שכנינו?

אנונימי/ת
25.05.2018, 10:15

מה אתם רוצים? יש גם מאמר תגובה של ד"ר קלרפילד וד"ר סקורצקי

אנונימי/ת
25.05.2018, 22:05

המראות של העשן מכסה את השמיים, מטעים את הצופה כאילו אנחנו מעלים אותם באש, שכלמעשה הם מחרבים, הורסים ומזהמים את החיים

אנונימי/ת
25.05.2018, 22:06