מעקב משולב על ידי רופא משפחה ואונקולוג עבור מטופלים שהחלימו מסרטן

העלייה בהיארעות של מקרי הסרטן והעלייה במספר המטופלים שמחלימים מסרטן הובילו לדרישה מוגברת במרפאות המתמחות באונקולוגיה. המצב הנוכחי הוביל לכך שקיים צורך לשקול שיתוף פעולה בין מסגרות הטיפול הראשוני ומסגרות הטיפול השניוני לצורך מתן טיפול ארוך טווח למטופלים שהחלימו מסרטן וסיימו את סבבי הטיפול שלהם.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק את הדעות של מטופלים אשר החלימו מסרטן השד וסרטן המעי הגס, של האונקולוגים שלהם ושל רופאי המשפחה בנוגע לרעיון שרופאי המשפחה ייקחו תפקיד פעיל יותר בטיפול המעקב בהם לאחר ההחלמה.

המחקר בוצע באמצעות ראיונות מובנים למחצה תוך שימוש במסגרת של אנליזה תמטית. המשתתפים במחקר נשאלו לגבי ההשקפות שלהם בנוגע למודל המעקב המבוסס על מרפאה ייחודית בבית החולים ועל דעתם בנוגע לכך שרופא המשפחה ייקח חלק גדול יותר בניהול המעקב שלהם.

על מנת לדייק את מסגרת הקידוד ואת הנושאים הבוערים, החוקרים השתמשו בטריאנגולציה. בנוסף, על מנת להעלות את המהימנות, נעשה שימוש בטריאנגולציית מקור ותיקוף המשתתפים.

החוקרים קיימו חמישה ושישה ראיונות (22 מטופלים, 16 אונקולוגים ו-18 רופאי משפחה). המשתתפים הדגישו את החשיבות בנוגע לכך שרופאי המשפחה זקוקים לידע שיש לאונקולוג, הצורך של רופאים בעניין בנושא וזמן עבור ביצוע המעקב, תפקידו של רופא המשפחה במתן טיפול פסיכולוגי-חברתי ואת הביטחון שניתן להם כאשר הם המעקב נמצא תחת השגחה של מומחה.

תוצאות המחקר הראו כי הייתה הסכמה דיי כוללת בנוגע לסידור בשלבים שיכלול טיפול המשך משותף ע"י רופא המשפחה והרופא המומחה .

החוקרים הסיקו כי שיתוף פעולה בטיפול במטופלים אשר החלימו מסרטן עשוי להפחית את העומס הקיים במרפאות האונקולוגיות. ממצאי המחקר מציעים שבניית מודל כזה תדרוש תהליך משותף מוקדם ומתמשך.

מקור: 

Schutze, H. et al. (2018) Family Practice 35,3.