למעלה מ-40% ממתבגרים שסובלים מכאב כרוני מדווחים על כך שהם חווים “pain dismissal" ("ביטול כאב"), אשר מוגדר כתגובה של הזולת אשר מביעה הקטנה, הכחשה או חוסר-אמונה בדיווח על כאב. "ביטול כאב" על ידי רופא לעיתים קרובות משאיר את המטופל עם תחושת מבוכה ותסכול, תחושה אשר יכולה להניא אותם מחיפוש אחר קבלת טיפול מתאים עבור הכאב שלהם. במחקר חדש שנערך ב-University of Wisconsin-Milwaukee, ביקשו החוקרים לחקור איך ארבעת סוגי "ביטול כאב" המצויים יותר אצל רופאים משפיעים על תגובותיהם של מטופלים.
עוד בעניין דומה
מבוגרים צעירים בין הגילאים 18 ו-14 שנים (n=352 60% נשים) חולקו בצורה אקראית לקרא קטע תיאורי קצר מתוך ארבע אופציות שונות, אשר תיארו אינטראקציות בין מטופלים למטפלים אשר כללו את סוגי "ביטול הכאב" הנפוצים ביותר אשר זוהו במחקרים קודמים: הכחשה/חוסר אמונה, הקטנה, זיוף להשגת רווח משני ופסיכוגני. המשתתפים ענו על שאלות בנוגע לתגובות שלהם לתיאורים של "ביטול כאב".
כל ארבעת התיאורים של "ביטול כאב" על ידי רופאים נתפסו כמזלזלים ובעייתיים בעיני רוב המשתתפים, אך משתתפים אשר קראו את התיאור של "ביטול כאב" פסיכוגני הביעו פחות אי-שביעות רצון עם התור הרפואי ההיפותטי מאשר משתתפים שקראו את שלושת התיאורים האחרים.
החוקרים מסכמים שכל ארבעת הסוגים של "ביטול כאב" על ידי רופא נתפסו באופן שלילי אצל רוב המשתתפים, ממצא אשר מצביע על כך שהחוויה של "ביטול כאב" ככל הנראה אינה נובעת מרגישות-יתר של המטופל אלא להתנהגות של הרופא. דיון על הגורמים הפסיכולוגיים אשר קשורים לכאב פחות נתפס כמזלזל. פסיכולוגים ורופאים צריכים לעבוד בשיתוף פעולה בפיתוח שפה משותפת אשר תיתן תוקף לחוויית הכאב של המטופל, תשדר רמות מתאימות של אמפתיה, ותפחית את השכיחות של אירועים של "ביטול כאב" בעיני המטופל.
מקור: