פרופיל הבטיחות הקרדיווסקולרי של דפגליפלוזין (תרופה המעכבת את הנשא SGLT2י(sodium-glucose cotransporter 2) והמעודדת הפרשת גלוקוז בשתן) אינה מוגדר.
עוד בעניין דומה
במחקר זה חילקו החוקרים באופן אקראי מטופלים עם סוכרת סוג 2 אשר היו בסיכון למחלה קרדיווסקולרית טרשתית לקבל דפגליפלוזין או טיפול אינבו. התוצאים הראשוניים שנבדקו הינם תוצאי בטיחות ויעילות, כאשר תוצא הבטיחות העיקרי היה משלב של אירועים קרדיווסקולריים משמעותיים (major adverse cardiovascular events-MACE) שהוגדר כתמותה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב או שבץ אסכמי. תוצאי היעילות העיקריים היו MACE וכן תוצא משולב של תמותה קרדיווסקולרית או אשפוזים בגין אי ספיקת לב. תוצאי יעילות משניים היו תוצא כלייתי משולב (ירידה של 40% ומעלה בקצב סינון גלומרולרי לפחות מ-60 מ"ל לדקה ל-1.73 m2 של שטח גוף, מחלת כליות סופנית חדשה או תמותה מסיבות כלייתיות או קרדיווסקולריות) וכן תוצא של תמותה מכל סיבה.
במחקר זה השתתפו 17,160 מטופלים שכללו 10,186 מטופלים ללא מחלה קרדיווסקולרית טרשתית, בזמן מעקב חציוני של 4.2 שנים. באנליזת תוצא הבטיחות העיקרי, דפגליפלוזין השיגה את הקריטריונים שהוגדרו מראש להיעדר נחיתות לעומת אינבו מבחינת MACE (גבול עליון של רווח בר-סמך 95%- <1.3; p<0.001 עבור היעדר נחיתות). בשתי אנליזות היעילות העיקריות, דפגליפלוזין לא הובילה לשיעור משמעותי נמוך יותר של MACEי(8.8% בקבוצת הדפגליפלוזין לעומת 9.4% בקבוצת האינבו; יחס סיכונים, 0.93; רווח בר-סמך 95%, 0.84-1.03; p=0.17) על אף ירידה של 7% בתוצא זה בזרוע של דפגליפלוזין, אך הובילה לשיעור נמוך יותר באופן מובהק של תמותה קרדיווסקולרית ואשפוזים בגין אי ספיקת לב (4.9% לעומת 5.8%; יחס סיכונים, 0.93; 0.73-0.95; p=0.005), ממצא אשר משקף שיעור נמוך יותר של אשפוזים בגין אי ספיקת לב (יחס סיכונים, 0.73; 0.61-0.88).
לא היה הבדל בין הקבוצות בהיבט תמותה קרדיווסקולרית (יחס סיכונים, 0.98; 0.82-1.17). אירוע כלייתי התרחש ב-4.3% בקבוצת הדפגליפלוזין ו-5.6% בקבוצת האינבו (יחס סיכונים, 0.76; 0.67-0.87) ותמותה מכל סיבה התרחשה ב-6.2% ו-6.6% מהמטופלים, בהתאמה (יחס סיכונים, 0.93; 0.82-1.04). חמצת קטוטית סוכרתית הייתה נפוצה יותר בקבוצת הדפגליפלוזין לעומת קבוצת האינבו (0.3% לעומת 0.1%, p=0.02) כמו גם השיעור של זיהומים גניטליים אשר הובילו להפסקת הטיפול או נחשבו לקשים (0.9% לעומת 0.1%, p<0.001).
החוקרים מסכמים כי במטופלים עם סוכרת סוג 2 אשר היו או בעלי סיכון למחלה קרדיווסקולרית טרשתית, טיפול עם דפגליפלוזין לא הוביל לשינוי בערכי ה-MACE לעומת טיפול אינבו אך כן הוביל לשיעור נמוך יותר של התוצא המשלב תמותה קרדיווסקולרית או אשפוזים בגין ספיקת לב, ממצא המשקף שיעור נמוך יותר של אשפוזים בגין אי ספיקת לב.
לפני מתן פורסיגה יש לעיין בעלון לרופא כפי שאושר ע"י משרד הבריאות