• יו"ר: פרופ' דרור דיקר
  • מזכירת החברה: ד"ר גבי ליברמן
  • גזברית: ד"ר בתיה קורנבוים
  • חברת ועד: פרופ' יעל לבנטל
  • חברת ועד: ד"ר עידית דותן
  • חברת ועד: ד"ר רקפת בכרך
  • חבר ועד: ד"ר דן אויירו
  • מזכירה: גב' חגית יוחננוף
סוכרת סוג 2

ההשפעה של לירגלוטיד על משקל גוף ותפקוד מיקרווסקולרי בנשים עם משקל עודף וללא סוכרת

במחקר נמצא כי לירגלוטיד מובילה לירידה מובהקת במשקל גוף ולחץ דם סיסטולי באוכלוסייה זו

משקל (צילום: אילוסטרציה)

חוסר תפקוד מיקרווסקולרי כלילי (coronary microvascular dysfunction-CMD) קשור בתוצאים קרדיווסקולריים שליליים ומהווה סימן היכר של סוכרת סוג 2. לירגלוטיד משפרת פרוגונזה קרדיווסקולרית באמצעות מנגנונים שאינם ברורים דיים. החוקרים שיערו כי טיפול עם לירגלוטיד ישפר CMD ותסמינים נלווים דרך הפחתת משקל במטופלים ללא סוכרת, עם עודף משקל הסובלים מאנגינה אך ללא מחלת לב כלילית מאומתת (CAD).

במחקר נכללו 33 נשים ללא סוכרת עם BMI הגדול מ-25 עם CMD (רזרבת מהירות זרימה כלילית [Coronary flow velocity reserve-CFVR] השווה או קטנה מ-2.5), תסמיני אנגינה וללא CAD מאומתת. פרוטוקול המחקר כלל תקופת ביקורת של חמישה שבועות ולאחר מכן תקופת התערבות עם לירגלוטיד (במינון רצוי של 3 מ"ג) במשך 12 שבועות. המשתתפים עברו הערכה לפני ואחרי תקופת הביקורת ושוב לאחר 1-2 שבועות לאחר קבלת הלירגלוטיד האחרונה.

תוצאים עיקריים שנבדקו היו שינוי ב-CFVR ושינוי בתסמיני אנגינה כפי שנמדדו על ידי שאלון ה-Seattle Angina Questionnaire בתקופת ההתערבות לעומת תקופת הביקורת.

29 משתתפות השלימו את המחקר. טיפול עם לירגלוטיד הוביל לירידה  מובהקת במשקל (ממוצע 6.03 ק"ג, רווח בר-סמך 95%: 5.22-6.84) ולהפחתה בלחץ דם סיסטולי (ממוצע 10.95 מ"מ כספית, 4.60-17.30). CFVR בסיס חציוני היה 2.30 (טווח בין-רבעוני, 1.91-2.51) ונותר ללא שינוי לאחר טיפול עם לירגלוטיד (שינוי ממוצע 0.07, -0.07-0.21). לא נצפתה השפעה על תסמינים כפי שנמדדה על ידי ה-Seattle Angina Questionnaire או מאפיינים של תפקוד סיסטולי ודיאסטולי של חדר שמאל.

החוקרים מסכמים כי טיפול עם לירגלוטיד מוביל לירידה מובהקת במשקל גוף ולחץ דם סיסטולי ללא שיפור בתסמינים נלווים במהלך הטיפול וללא שיפור בתפקוד מיקרווסקולרי כלילי.

מקור: 

Suhrs, H.E.. et al (2019). International Journal of Cardiology . https://doi.org/10.1016/j.ijcard.2018.12.005

 

נושאים קשורים:  סוכרת סוג 2,  לירגלוטיד,  סיכון קרדיווסקולרי,  ירידה במשקל,  טיפול התנהגותי,  השמנת יתר,  תפקוד מיקרווסקולרי,  מחקרים
תגובות