מחקרים

איזון סוכרת והפחתת משקל הגוף – השוואה בין סמגלוטייד לסיטגליפטין

השוואת היעילות והבטיחות של טיפול חד שבועי עם סמגלוטייד לעומת טיפול יומי עם סיטגליפטין, כתוספת לטיפול קבוע בסוכרת

סמגלוטייד (Semaglutide, שם מסחרי: Ozempic) היא תרופה חדשה ממשפחת תואמות ההורמון GLP-1י(Glucagon-like peptide-1 analogue) המתאימה למתן תת-עורי אחת לשבוע עבור טיפול בסוכרת מסוג 2. התרופה כבר זמינה בארה"ב, קנדה, אירופה, וגם בישראל.

מחקר זה העריך את היעילות והבטיחות של סמגלוטייד (אוזמפיק) לעומת התרופה סיטגליפטין (Sitagliptin) המשתייכת לקבוצת נוגדות האנזים DPP-4י(dipeptidyl peptidase-4), בקרב חולי סוכרת מסוג 2 שאינם מאוזנים במידה מספקת תחת טיפול עם מטפורמין (Metformin), תיאזולידינדיונים (Thiazolidinediones), או שניהם.

מחקר שלב a3 זה ארך 56 שבועות והיה אקראי, רב לאומי, מבוקר באופן פעיל, בעל סמיות כפולה ועם שימוש כפול באינבו. כינוי המחקר היה SUSTAIN 2 והוא נערך ב-128 אתרים שונים ב-18 מדינות. המטופלים שנכללו היו חולי סוכרת מסוג 2 בני 18 ומעלה (ביפן - 20 ומעלה) עם שליטה לא מספקת ברמות הסוכר בדם (ערכי המוגלובין מסוכרר [HbA1c] י7.0-10.5% [53-91 מילימול/מול]) למרות טיפול יציב עם מטפורמין, תיאזולידינדיונים, או שניהם.

המטופלים הוקצו אקראית (ביחס של 2:2:1:1) בעזרת מערכת משוב קולית או מבוססת-רשת. ההקצאה היתה ל-56 שבועות טיפול עם סמגלוטייד (אוזמפיק) תת-עורית 0.5 מיליגרם אחת לשבוע בתוספת של אינבו דמוי-סיטגליפטין אחת ליום, סמגלוטייד תת-עורית 1.0 מיליגרם אחת לשבוע בתוספת של אינבו דמוי סיטגליפטין אחת ליום, סיטגליפטין פומי במינון 100 מיליגרם אחת ליום בתוספת של אינבו תת-עורי דמוי-סמגלוטייד 0.5 מיליגרם אחת לשבוע, או סיטגליפטין פומי במינון 100 מיליגרם אחת ליום בתוספת של אינבו תת-עורי דמוי-סמגלוטייד 1.0 מיליגרם אחת לשבוע.

הנתונים משתי הקבוצות שטופלו עם סיטגליפטין פומי במינון 100 מיליגרם (בתוספץ אינבו של סמגלוטייד (אוזמפיק) 0.5 או 1.0 מיליגרם) אוחדו לצורך החישובים. נקודת הסיום הראשית היתה השינוי בערכי HbA1c ממצב הבסיס ועד שבוע 56 והיא הוערכה באוכלוסיה המותאמת הייעודית לטיפול (כלל המשתתפים שהוקצו אקראית וקיבלו מנה אחת לפחות של תרופת המחקר). השינוי במשקל הגוף ממצב הבסיס ועד שבוע 56 היווה את נקודת הסיום המאשרת המשנית. נקודות סיום בתחום הבטיחות כללו אירועים חריגים ואירועים של תת סוכר בדם.

1,231 משתתפים הוקצו אקראית לקבוצות המחקר השונות. מתוך 1,225 המשתתפים שנכללו בניתוח הנתונים של האוכלוסיה המותאמת הייעודית לטיפול, 409 קיבלו סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, 409 קיבלו סמגלוטייד 1.0 מיליגרם ו-407 קיבלו סיטגליפטין 100 מיליגרם.

הערך הממוצע של HbA1c במצב הבסיס היה 8.1% (סטיית תקן 0.93). בשבוע 56, ערכי HbA1c הופחתו ב-1.3% בקבוצת סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, ב-1.6% בקבוצת סמגלוטייד 1.0 מיליגרם, וב-0.5% אחרי טיפול עם סיטגליפטין (ההבדל המשוער בטיפול לעומת סיטגליפטין 0.77%- [רווח בר-סמך 95%, 0.92- עד 0.62-] עם סמגלוטייד 0.5 מיליגרם ו-1.06%- [1.21- עד 0.91-] עם סמגלוטייד 1.0 מיליגרם, P<0.0001 עבור אי-נחיתות ועבור עליונות של שני מינוני סמגלוטייד לעומת סיטגליפטין).

משקל הגוף הממוצע במצב הבסיס היה 89.5 קילוגרם (סטיית תקן 20.3). בשבוע 56, משקל הגוף ירד ב-4.3 קילוגרם אחרי טיפול עם סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, ב-6.1 קילוגרם אחרי סמגלוטייד 1.0 מיליגרם וב-1.9 קילוגרם אחרי סיטגליפטין (ההבדל המשוער בטיפול לעומת סיטגליפטין 2.35- קילוגרם [רווח בר-סמך 95%, 3.06- עד 1.63-] עם סמגלוטייד 0.5 מיליגרם ו-4.20- קילוגרם [4.91- עד 3.49-] עם סמגלוטייד 1.0 מיליגרם, P<0.0001 עבור עליונות של שני מינוני סמגלוטייד לעומת סיטגליפטין).

החלק היחסי של המשתתפים שהפסיקו הטיפול כתוצאה מאירועים חריגים היה 33 משתתפים (8%) שקיבלו סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, 39 משתתפים (10%) שקיבלו סמגלוטייד 1.0 מיליגרם ו-12 משתתפים (3%) שטופלו עם סיטגליפטין.

האירועים החריגים הנפוצים ביותר שדווחו בקבוצות הטיפול עם סמגלוטייד היו קשורים למערכת העיכול: בחילות דווחו על ידי 73 משתתפים (18%) שקיבלו סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, על ידי 72 משתתפים (18%) שקיבלו סמגלוטייד 1.0 מיליגרם ועל ידי 30 משתתפים (7%) שטופלו עם אינבו. שלשולים דווחו על ידי 54 משתתפים (13%) שקיבלו סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, על ידי 53 משתתפים (13%) שקיבלו סמגלוטייד 1.0 מיליגרם ועל ידי 29 משתתפים (7%) שטופלו עם אינבו.

היפוגליקמיה שאומתה במדידת סוכר בדם התרחשה אצל שבעה משתתפים (2%) מקבוצת הסמגלוטייד 0.5 מיליגרם, שני משתתפים (<1%) מקבוצת הסמגלוטייד 1.0 מיליגרם וחמישה משתתפים (1%) שטופלו עם סיטגליפטין. תועדו שישה מקרי תמותה (שניים בקבוצת סמגלוטייד 0.5 מיליגרם, אחד בקבוצת סמגלוטייד 1.0 מיליגרם, שלושה בקבוצת סיטגליפטין) - אף אחד מהם לא היה קשור במידה סבירה לאחת מתרופות המחקר.

החוקרים הסיקו שטיפול אחת לשבוע עם סמגלוטייד (אוזמפיק) היה עדיף על טיפול עם סיטגליפטין בשיפור איזון הסוכר בדם ובהפחתת משקל הגוף של חולי סוכרת מסוג 2 המטופלים עם מטפורמין, תיאזולידינדיונים או שניהם. בנוסף, סמגלוטייד הציגה מאפייני בטיחות דומים לתרופות האחרות מהקבוצה שלה. לאור הממצאים, נדמה שסמגלוטייד עשויה להוות תוספת טיפול יעילה לאוכלוסיית חולים זו.

מקור: 

Ahrén, B. et al. (2017). The Lancet Diabetes & Endocrinology. 5(5):341-354

נושאים קשורים:  מחקרים,  סוכרת סוג 2,  GLP-1,  סמגלוטייד,  אוזמפיק,  סיטגליפטין