טלה-מדיסין – פתרון מגוחך ומסוכן לבעיית המחסור ברופאים

בשנים באחרונות אנו ערים לתלונות חוזרות ונשנות על תורים מתמשכים בהמתנה לבדיקות אצל רופא מומחה בקופות החולים, כאשר הזמינות של הרופאים הולכת ויורדת ככל שמתקרבים לערי הפריפריה.

ההמתנה לרופא ילדים בקופות השונות יכולה להגיע לשבוע-שבועיים, לרופא לב או לאורטופד - כשלושה שבועות, לרופא גריאטר כשלושה חודשים וכדומה. בחודשי החורף המצב אף מחמיר בעיקר בתורים לרופאי ילדים, רופאי משפחה ופנימאים.

המצב ילך ויחמיר משום שכיום חסרים במערכת הרפואית הציבורית קרוב ל- 4,000 רופאים (כמו שלושה בתי חולים בסדר גודל של "שיבא") וזאת מכמה סיבות: הרופאים שעלו מארצות חבר העמים לשעבר יוצאו לפנסיה; מספר הרופאים המסיימים לימודים בבתי הספר לרפואה בישראל נמוך יחסית לקצב גידול האוכלוסיה והתבגרותה; כשליש מהרופאים כיום במערכת הרפואית הציבורית בגיל הקרוב לפנסיה ואם לא יאפשרו להם להמשיך לעבוד עד גיל 70 לפי רצונם ויכולתם הפיזית מעבר לגיל הפנסיה, כ-5,000 רופאים גימלאים יעזבו את מערכת הבריאות. בנוסף, כ-10% מבוגרי בתי הספר לרפואה בישראל עוזבים את המקצוע לטובת מקצועות אחרים, לרוב לחברות סטארט-אפ וביוטכנולוגיה ועוד כ-10% עוזבים את ישראל לחו"ל בשל התנאים המפנקים לרופאים מעבר לים.

כידוע, מספר הרופאים לנפש בישראל הוא מהנמוכים במדינות ה-OECD. לא פלא שהתור לבדיקת רופא במרפאות הקהילה הולך ומתארך והתלונות זורמות השכם והערב.

אז מה עושים? יוצרים מצג של רפואה מרחוק ("טלה-מדיסין"), ממליצים למבוטחים לפנות לרופאים באמצעות הטלפון, באפליקציות, בצ'טים או בשיחות וידיאו, ומציידים את חברי הקופות במכשירים שונים המסייעים בתקשורת מרחוק כגון בדיקת גרון, בדיקת אוזן וכדומה. הקופות מסתערות על העידן הדיגיטלי ומציעות למבוטחים הרים וגבעות ונגישות מיידית לרופא האישי באמצעים של "רפואה מרחוק".

מדובר בפלסטר בלבד ולא בטיפול בשורש הבעיה המרכזית. כאשר חסרים רופאים, יש להוסיף רופאים ולא ליזום מהלך שעלול לסבך את הקיים ואף להרע את מצב החולים. אין כמו בדיקת חולה פיזית ואישית תוך שיחה עם החולה, מראה החולה, תשאול החולה ומגע עם החולה. כל ניסיון של מתן של "אבחון" מרחוק אינו טבעי, אינו יסודי ועלול לגרום לאיחור באבחון או לאבחון שגוי של המחלה ושל טיפול מתאים ובזמן.

הקופות מנסות בכך "להרוויח זמן". במקום להמתין שבועות לרופא המומחה, כמו המציאות כיום ברפואה הציבורית, הרפואה מרחוק מאפשרת לחולה הרגשה שהרופא זמין לו מיד בשיחה הטלפון ובצילום המצב, אולם במרבית השיחות, החולה יופנה אחר כבוד לרופא המרפאה לבדיקה מעמיקה ושוב ייכנס לתור הממושך לבדיקה על ידי רופא מתאים. אז מה עשינו כאן? פשוט פסיכולוגית נתנו לחולה הרגשה שקיבל מענה בזמן.

זו אינה רפואה אמיתית ולכן קיים חשש שהטיפול מרחוק בעידן הדיגיטלי לא יהיה יעיל/ טוב ואף חלילה, מסוכן ולא נכון, על כל ההיבט המשפטי הכרוך בכך. אין ספק שמי שיסבול מהכנסת תחום הרפואה מרחוק הם הקשישים והמבוגרים, שהעולם הדיגיטלי רחוק מבחינתם ואף אינו ידידותי. ראו מה קרה להם בעידן הדיגיטלי הבנקאי. הם נותרו לבד ללא כל עזרה יעילה.

שירות של רפואה מרחוק יכול להיות יעיל רק בנושאים ביורוקרטיים כגון השגת טופס התחייבות, קביעת תור, אישורים שונים וכדומה, אולם לא עבור טיפול רפואי פרטני.

קופות החולים משקיעות הון עתק בשירותים דיגיטליים אלה ההולכים ונעשים פופולריים והנושא אף מהווה תחרות בין הקופות. אולם, יגיע היום ושירות זה יוכח כלא יעיל ואף כמזיק לחולים.

בנוסף, מרופא שיתבקש לענות למטופלים בשיחות וידאו או טלפון ייגזל זמן עבודה רב. במציאות שבה העומס על רופאי המרפאה כבד מנשוא והזמן המוקדש לכל חולה נמדד בדקות ספורות, מתי בדיוק מצפים שרופאי הקופה גם ישתתפו בצ'אטים ובמפגשי וידאו עם חולים ומי יתגמל את הרופאים העייפים?

יש לזכור שרפואה אינה מכולת ולכן לא ניתן "למכור" את האבחנות הרפואיות בשיחות וידיאו או בטלפון עם המבוטחים. מדובר באתגר תפעולי גדול הכרוך גם במהמורות משפטיות לא פשוטות.

טוב יעשו קופות החולים אם ישקיעו סכומי כסף אלה במקום הנכון - בגיוס רופאים נוספים לשורותיהן הדלילות. אחד הפתרונות לכך הוא העלאת גיל הפרישה לפנסיה של רופאי הקופות לגיל 70, פתרון שעשוי לתת מענה רפואי הולם למצוקת החולים ולא פלסטר זמני.