תוחלת החיים הגבוהה ביותר בערים שבהם יותר מ-100 אלף תושבים ישראל היא ברמת גן – 84.6 שנים בעוד שבבת ים היא הנמוכה ביותר בקבוצת ערים זו – 81 שנים, כלומר פער של 3.6 שנים.
עוד בעניין דומה
תוחלת החיים בממוצע ארצי היא 84.5 שנים. אחרי רמת גן הערים בקבוצה זאת עם תוחלת החיים הגדולה ביותר הן: רחובות - 85.7, ראשון לציון - 85.4, פתח תקווה - 85.3, ירושלים - 85.1, חיפה - 85, בני ברק - 84.6, נתניה - 84.6 ותל אביב - 84.6 שנים.
בישובים הערביים שיעורים גבוהים יותר של תמותה ממחלות לב, שיעור אשפוז כללי גבוה יותר, סוכרת ועודף משקל בהשוואה לישובים יהודיים, כך על פי דו"ח הפרופיל הבריאותי-חברתי של היישובים בישראל, לתקופה שבין 2011 ל-2017 שפרסמה אמש (ד') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
מבין הערים שבהן 99,999-50,000 תושבים, תוחלת החיים במודיעין עילית היא הגבוהה ביותר – 87.6 שנים ומולה אום אל פחם, שבה תוחלת החיים היא הנמוכה ביותר – 79 שנים, כלומר פער של 8.6 שנים בין שתיהן. שלוש מבין ארבע הערים שבהן תוחלת החיים היא הנמוכה ביותר הן ערים ערביות או מעורבות: אום אל פחם, לוד ורמלה. בשתי האחרונות, לפחות 20% מהאוכלוסיה היא ערבית.
בכל הרמות הגיאוגרפיות, תוחלת החיים של יהודים ואחרים גבוהה משל הערבים. בממוצע ארצי לשנים 2013-2017, תוחלת החיים של יהודים ואחרים עמדה על 83.1 שנות חיים, 84.9 לגברים ו-81.1 לנשים, בעוד שאצל הערבים תוחלת החיים עמדה על 79.5 שנות חיים – 81.4 אצל נשים ו-77.4 בגברים. ביישובים הערביים שיעורים גבוהים של תמותה ממחלות לב, שיעורי אשפוז כללי, שיעורי סוכרת ועודף משקל או השמנה בקרב תלמידי כיתה ז'. ביישובים היהודיים שיעורים גבוהים של תמותה מסרטן.
מחברי הדו"ח ציינו כי קיים קשר חיובי בין הרמה החברתית-כלכלית של היישוב לבין תוחלת החיים בו. ככל שהמדד החברתי-כלכלי של היישוב גבוה יותר, כך תוחלת החיים בו גבוהה יותר. אלא שבכמה ישובים נמצא מצב שונה: למרות הרמה החברתית-כלכלית הנמוכה, תוחלת החיים בהם דווקא היתה גבוהה והיא נמצאה במודיעין עילית, בני ברק, ביתר עילית, בית שמש – ישובים שבהם יש רוב מוחלט של חרדים ודתיים, אבל גם בירושלים שבה אוכלוסיה חרדית ודתית גדולה.
מחברי הדו"ח הצביעו על כך שקיים פער בין המחוז עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר – אזור יהודה והשומרון – 84.1, לבין המחוז עם תוחלת החיים הנמוכה ביותר – 81.1 והוא עמד בתקופה שבה נותחו הנתונים על 2.9 שנים. בנפות צפת, רמלה וחדרה נרשמו העליות הגדולות ביותר בתוחלת החיים בהשוואה לתקופה קודמת, 2002-1998.
עוד מצביע הדו"ח על פער בקרב הגברים העומד על 4.1 שנים בין רמת גן עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר – 82.6 לבין בת ים – 78.4. הפער בקרב השנים הוא 3.1 שנים – בין רמת גן עם תוחלת החיים הגבוהה ביותר – 86.4, לעומת בבת ים – 83.3 שנים.
בין השנים 2009-2005 לבין השנים 2017-2013, תוחלת החיים בישראל עלתה ב-1.8 שנים. באותן שנים חלה עלייה בתוחלת החיים בערים שבהן יותר מ-50 אלף תושבים אך לא במידה שווה. בגבעתיים, ברמלה, בחדרה ובנצרת השיפור בתוחלת החיים היה גבוה יחסית. בחולון, בנהריה ובבת ים השיפור היה נמוך יחסית. בבית שמש וברעננה דווקא חלה ירידה קטנה בתוחלת החיים בין שתי התקופות.
תמותה מסרטן
בהשוואה הארצית לעניין סיבות המוות, נמצאו הבדלים בין אזורי מגורים: שיעורים נמוכים של תמותה מסרטן נמצאו במחוז ירושלים וביהודה ושומרון. השיעור הגבוה ביותר של תמותה מסרטן נרשם במחוז דרום. שיעור התמותה מסרטן הגבוה ביותר ביישובים עירוניים נמצא באשקלון עם 441 מקרים ל-100 אלף תושבים בעוד ששיעור התמותה מסרטן הנמוך ביותר בתל אביב יפו: 370 מקרים ל-100 אלף.
תמותה ממחלות לב
לעומת זאת ציין הדו"ח כי במחוז הצפון שיעור התמותה ממחלות לב הוא הגבוה ביותר: בעמק יזרעאל – 293 ל-100 אלף נפש. השיעור הנמוך ביותר בירושלים – 196 ל-100 אלף נפש. השיעור הגבוה ביותר בתמותה ממחלות זיהומיות נמצא באזור הדרום, לעומת שיעורים נמוכים במחוז הצפון.
שיעור התמותה הארצי המתוקנן לגיל עמד בשנים 2017-2013 על 4.9 ל-1,000 בממוצע, לשני המינים: 5.6 ל-1,000 בקרב זכרים ו-4.3 ל-1,000 בקרב נקבות. שיעור התמותה גבוה מהשיעור הכלל ארצי במחוזות חיפה – 5.1, הצפון והדרום – 5.3 ל-1,000. השיעור הנמוך ביותר היה ביישובים באזור יהודה והשומרון – 4.0 ל-1,000 תושבים.
תחלואת סוכרת
גם במדד הימצאות סוכרת קיימים הבדלים גדולים בין האזורים הגאוגרפיים השונים. השיעור המתוקנן של מקרי סוכרת בשנים 2016-204 היה 56.2 ל-1,000 תושבים. הפערים בין הנפות גדולים – בנפת הגולן שיעור של 70.5 ל-1,000, כפול מזה שבנפת יזרעאל – 33.1.
ביישובים שבהם יותר מ-10 אלף תושבים, קיימים הבדלים בשיעורי סוכרת. השיעורים הגבוהים ביותר נמצאו ביישובים הערביים ג'סר א-זרקא, קלנסווה, תל שבע ואום אל פחם. היישובים עם השיעורים הנמוכים ביותר הם ישובים יהודיים: בנימינה-גבעת עדה, רמת השרון, קריית טבעון ורעננה.
עודף משקל והשמנה
השיעור הארצי של בעלי עודף משקל או השמנה בקרב תלמידי כיתה ז' עמד בשנת הלימודים תשע"ח (2017-18) על 30%. נמצאו הבדלים בכל הרמות הגיאוגרפיות שנמדדו. בנפות יזרעאל ופתח תקווה נרשמו השיעורים הנמוכים ביותר – 28.2% ו-28.4% בהתאמה ואילו בנפות חדרה והגולן נרשמו השיעורים הגבוהים ביותר, 37.5% ו-36.7% בהתאמה.
היישובים שבהם שיעור ההשמנה נמוך היה ביישובים היהודיים, והיישובים שבהם האחוז גבוה הם הערביים. ב-40 מתוך 44 היישובים הערביים (כ-91% מהיישובים במגזר) אחוז הילדים בעלי עודף משקל או השמנה היה גבוה מהממוצע הארצי, לעומת 45 מתוך 83 היישובים היהודיים (כ-46%).
בהשוואה של עודף משקל או השמנה בקרב תלמידי כיתה א' בשנת הלימודים תשע"ח, הפערים בין היישובים היהודים לערביים פחות מובהקים. השיעור הארצי בקרב התלמידים בשנת הלימודים הראשונה שלהם בבית ספר הוא 18%. בכ-59% מכלל היישובים היהודיים ובכ-70% מכלל היישובים הערביים שיעור הילדים בעלי עודף משקל או השמנה היה גבוה לעומת הממוצע הארצי. מנתונים אלה עולה כי ביישובים הערביים קיימת מגמת עלייה משמעותית במשקל הילדים בין כיתה א' לכיתה ז'.