על אף הסיכון הגבוה לתמותה מתחלואה קרדיווסקולרית, בדיקות הסקר והטיפולים בהיפרליפידמיה במטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית אינם אופטימליים.
עוד בעניין דומה
החוקרים שאלו רופאי משפחה וראומטולוגים האם הם יכולים לזהות את הגורמים המונעים את התפתחותן של בדיקות הסקר והטיפולים בהיפרליפידמיה בחולי דלקת מפרקים שגרונית. החוקרים גייסו ראומטולוגים ורופאי משפחה להשתתף במספר ועידות טלפוניות בהן התקיימו דיונים בנושא המחקר. המשתתפים בכל קבוצת דיון הכינו רשימה של הגורמים המעכבים העיקריים העומדים לפיהם בפני בדיקות הסקר והטיפולים להיפרליפידמיה במטופלי דלקת מפרקים שגרונית, ולאחר מכן בחרו את שלושת הגורמים העיקריים לדעתם.
תוצאות המחקר הראו ש-27 ראומטולוגים השתתפו בשלוש קבוצות, ו-20 רופאי משפחה השתתפו בשלוש קבוצות גם כן. ראומטולוגים ציינו בעיקר גורמים מעכבים תלויי-רופאים (למשל ׳בעלות׳ של הרופאים על הבדיקות והטיפולים), ורופאי המשפחה ציינו בעיקר גורמים מעכבים תלויי-מטופלים (למשל מורכבות המחלה וטיפוליה).
מסקנת החוקרים הייתה שראומטולוגים היו חלוקים באשר לשאלה האם הטיפול בגורמי סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית צריך להינתן על ידי ראומטולוגים או רופאי משפחה. כל רופאי המשפחה הסכימו כי הטיפול בגורמי סיכון לתחלואה קרדיווסקולרית בקרב מטופלים עם דלקת מפרקים שגרונית צריך להינתן על ידי רופאי משפחה. הגורמים אשר השפיעו על החלטות רופאי המשפחה לבצע בדיקות סקר או לטפל בגורמי סיכון קרדיווסקולריים בחולי דלקת מפרקים שגרונית היו קשורים בעיקר לדאגה שלהם לגבי תסמינים אפשריים שעלולים להגרם כתופעות לוואי (למשל כאבי שרירים בסטטינים). בנוסף, ציינו רופאי המשפחה כגורם משפיעה את תהייתם לגבי כיצד התהליך הדלקתי במחלה וכתוצאה מטיפוליה משפיע על פרופיל השומנים.
מקור:
Iris Navarro-Millán et. al (2020) BMC Rheumatology DOI: https://doi.org/10.1186/s41927-020-0112-5