"אם יש יחיד על פני הגלובוס שמאות מיליוני אנשים ברחבי העולם חייבים לו את חייהם, הרי שזה האיש. כנראה שאין שני לו".
עוד בעניין דומה
"אם הייתי צריך לנקוב בשמו של אדם אחד שעשה יותר מכל אחר למען בריאותם של מיליוני אנשים – והם אפילו אינם מכירים את שמו – הרי זה הוא".
"הוא היה בחייו ונותר גם עתה אנונימי עבור 99% מהציבור, בכלל זה גם בארצו שלו, ארה"ב. לא ראו אותו מעולם בטלוויזיה, לא קראו עליו בעיתונים ובמגזינים. הוא איננו 'סלב', ידוען, כמו מוזיקאים ושחקני קולנוע הנערצים כאלילים על ידי מיליוני בני אדם בעולם, בעוד שהם אינם מכירים כלל את הגיבור האמיתי שבזכותו ניצלו חיי מיליונים".
"ללא כל הגזמה ניתן לומר שהוא, במו ידיו, שינה את העולם".
כך ציטטו לפני 15 שנה אחדים מהעיתונים המובילים בארה"ב ובבריטניה את דברי ההספד שנשאו אישים שונים, ביניהם רלף ניידר - פעיל פוליטי, סופר, מרצה, עו"ד ומי שקידם פעילויות להגנת הצרכן בארה"ב; פרופ' אנתוני פאוצ'י ופרופ' רוברט גאלו. הם לא חסכו במhלים כשנודע דבר מותו של מוריס הילמן – מיקרוביולוג ובעשור האחרון לחייו, גמלאי, פרופסור-נלווה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת פנסלבניה שבפילדלפיה, וכן יועץ לארגון הבריאות העולמי ולתכנית החיסונים הלאומית של ארה"ב.
עד ממש לפני שהלך לעולמו, הרבה הילמן לנסוע ברחבי תבל כדי לקדם במלוא המרץ את רעיון חשיבותם של החיסונים. בגיל 85, ב-11 באפריל 2005, בבית החולים צ'סטנאט היל שבפילדלפיה, הכריעה אותו מחלת הסרטן.
הילמן היה גם הראשון שזיהה כיצד נגיף השפעת העונתית עובר מוטציות. הוא היה חוד החנית ביצירת החיסון שמנע את התפרצות השפעת האסיאתית ב-1957 שאיימה אז להווות חזרה על פנדמיית השפעת הספרדית של 1918. על פי הערכות שונות, שפעת 1918 קטלה יותר מ-20 מיליון בני אדם לאחר מלחמת העולם הראשונה. עם זאת קיימת גם הערכה, הנחשבת למוגזמת, לפיה מדובר ב-50-100 מיליון. הנתונים המופיעים בטבלה המצורפת כאן מדגימים זאת.
הצוות שבראשו עמד הילמן בסניף של חברת מרק בניו ג'רזי (כיום ענקית התרופות הבינלאומית MSD) פיתח הכי הרבה חיסונים כנגד מחלות שכיחות, יותר מכל גורם אחר בתחום: למעלה מ-40 חיסונים עבור בני אדם ובעלי חיים, ובכלל זה שמונה מ-14 החיסונים הניתנים כיום כשגרה לתינוקות, פעוטות וילדים, במסגרת חיסוני החובה. אלה כוללים את החיסונים כנגד חצבת, חזרת, אבעבועות רוח ואדמת.
"את החיסון כנגד הפטיטיס A ו-B", אומר פרופ' נתי קלר מ"שיבא", "פיתח פרופסור אמריטוס דניאל שובל', מנהל היחידה למחלות כבד ב"הדסה" בירושלים. "כך גם לגבי החיסון לדלקת קרום המוח, מנינגיטיס, שהקרדיט על המצאתו עומד לזכותם של ד"ר רחל שניאורסון וד"ר ג'ון רובינס מ-NIH. ד"ר הילמן הוא האחראי המרכזי בהעברתם מהמעבדות שבמכוני המחקר לפסי הייצור, יחד עם פיתוח טכנולוגיית החיסונים המצומדים".
בזכות חיסונים יעילים אלה, רבות מהמחלות שהיו שכיחות מאד בעולם גם במאה ה-20 – פשוט נעלמו. בכלל זה מחלות שהותירו בעבר לא מעט נכים וגרמו למותם של ילדים בארה"ב ובמדינות רבות נוספות. כמו כן מילא הילמן תפקיד מרכזי בגילוי האדנו-וירוסים, שני הזנים של נגיפי ההפטיטיס וגם את ה-SV-40 – נגיף שעלול לגרום לסרטן.
מי שעומד בראש המכון הלאומי למחלות זיהומיות ואלרגיה בארה"ב, פרופ' אנתוני פאוצ'י, הממלא ממש בימים אלה תפקיד מרכזי בצוות מומחי הרפואה המתמקד בהתמודדות הקשה מול פנדמיית הקורונה המשתוללת ברוב עוצמתה, אמר בשעתו על הילמן: "הוא היה אחד מענקי הרפואה, המדע ובריאות הציבור במאה הקודמת".
פרופ' רוברט גאלו, מנהל המכון לוירולוגיה של האדם באוניברסיטת מרלינד, שהיה שותף לגילוי נגיף האיידס, אמר: "שמו של הילמן צריך להיזכר לעולם ועד לצד גדולי המדענים בהיסטוריה, לואי פסטר ורוברט קוך. הוא תרם רבות לסיפור ההרואי של מאבק האדם כנגד הפתוגנים, מחוללי המחלות. הוא חייב להיזכר ולהיות מוכר כמומחה החיסונים המצליח ביותר בהיסטוריה של האנושות".
פרופ' נתי קלר, מנהל המחלקה למיקרוביולוגיה קלינית ויועץ להנהלת המרכז הרפואי שיבא לנושאי תרופות, הוסיף והדגיש: "אבי תורת החיסונים הוא אמנם אדוארד ג'נר אשר פיתח את החיסון הראשון בעולם בשנת 1796 לאבעבועות שחורות. אך מי שהביא את פרוטוקול חיסוני הילדות לכל בית בעולם בכלל, ובישראל בפרט, הוא ד"ר הילמן. הוא זה שהפך את החיסונים מתהליך מחקרי לתהליך רפואי יעיל ובטוח.
"הודות לפיתוחיהן של חברות התרופות שד"ר הילמן ראוי להיחשב לאב הרוחני שלהן, אפשר היום למנוע את רוב מחלות הילדות ולהוריד משמעותית את שיעורי תמותת הילדים בעולם המפותח וגם במדינות העולם המתפתח. על כך חייבת לו האנושות תודה עצומה".
אלא שלמרות הישגיו העצומים הרבים, לא זכה הילמן בפרס נובל. הוענקו לו עם זאת אותות הוקרה רבים אחרים וביניהם "פרס לסקר" (פרס הנובל האמריקאי) ופרס מפעל חיים על שם סייבין (מפתח תרכיב הפוליו בנטילה פומית) וגם המדליה הלאומית למדע, העיטור הגבוה ביותר בארה"ב שהעניק לו הנשיא רונלד רייגן ב-1988.
רק שנתיים לאחר מותו זכה להיכתב ספר המתאר את סיפור חייו המופלא: "המתחסן – המרדף ההרואי של אדם אחד להכנעת המחלות הקטלניות ביותר בעולם" (Vaccinated: One Man's Quest to Defeat the World's Deadliest Diseases) מאת פול אופיט. לאחר מכן הופק על בסיס זה גם דוקו לטלוויזיה.
הילמן נולד למשפחה לותרנית במזרח מדינת מונטנה. אמו ואחותו התאומה מתו בעת שנולד, באוגוסט 1919. אותו ואת שבעת אחיו גידל קרוב משפחה שהתפרנס מגידול תרנגולות, בקר וירקות ומיצירת מטאטאים ומברשות שאותם מכר בשוק עירוני קטן.
המדען לעתיד, גילה כנער עניין רב בתרנגולות, דאג להן, טיפח אותן ולמד עליהן. הוא אפילו הרהר באפשרות שאולי ניתן להפנט אותן. הניסיון המעשי הזה נתגלה לימים כבעל ערך רב, מאחר שרבים ממוצרי החיסון שלו נוצרו בביצי תרנגולת. "כיוון שבאתי מהכפר, תמיד ידעתי שיש לי שם חברים טובים מאוד – התרנגולות", אמר לימים.
לאחר שסיים תיכון התברר שאין לקרובי משפחתו מספיק כסף כדי לממן עבורו לימודים בקולג'. הוא קיבל משרה זוטרה בחנות לריהוט וטקסטיל לבית וקיווה לעשות בה קריירה. אולם, כאשר אחיו הגדול חזר הביתה מסמינר קיץ, הוא תבע ממנו במפגיע ללכת ללמוד בקולג'. למזלו, קיבל מלגה במוסד אקדמי המוכר כיום כאוניברסיטת שיקגו רבת המוניטין. התזה שהציג בסיום לימודי התואר היתה הראשונה שזיהתה הבדלים בזני הכלמידיה – חיידקים הגורמים למחלת מין.
כאשר רבים עדיין חשבו שבלתי אפשרי לרפא מחלה זו, השתמש הילמן בנוגדנים שנוצרו כאשר הזריק חיידק כלמידיה שנטל מתוכיים – לתרנגולות.
המשרה הראשונה שלו כמיקרוביולוג היתה בחברת התרופות "סקוויב ובניו" (E.R.Squibb & Sons), כיום Bristol-Myers-Squibb. במעבדתה פיתח את תרכיב החיסון הראשון שלו שנועד להגן על חיילי צבא ארה"ב מפני אנצפליטיס B היפנית, מחלה נגיפית שבה נדבקו במהלך הקרבות באוקיינוס השקט במלחמת העולם השנייה.
ב-1948 עבר למרכז הרפואי "וולטר ריד" של צבא ארה"ב בבירה וושינגטון ושם החל במחקר שעסק בנגיף השפעת. כאן הראה לראשונה שהנגיף עבר שתי צורות מז'וריות של מוטציות, האחת כונתה Drift – כלומר איטית, שינוי קטן שאחריו עדיין נותרת חלק מהגנה החיסונית מהחיסון של השנה הקודמת; והאחרת Shift – שינוי קטגורי בנגיף, כך שלמעשה מדובר בנגיף חדש. בגירסה הראשונה חלים שינויים במעטפת הנגיף המחייבים ייצור חיסון חדש כנגד הנגיף מדי שנה. האחרת היא שינוי גדול באותם מאפיינים, שיוצרים זן חדש לחלוטין שנגדו האוכלוסיה איננה מחוסנת כלל. ה-Shift היא זו ש"התניעה" את פנדמיית השפעת הספרדית של 1918.
במרתף חדרו שבאותו בית חולים קרא את ה"ניו יורק טיימס" וב-17 באפריל 1957 נתקל בדיווח על התפרצות שפעת בהונג קונג, שבתוך זמן קצר פגעה שם ברבע מיליון בני אדם. הוא הוכה בהלם למראה צילומים בהם נראו "ילדים עם עיניים מזוגגות" שנאבקו במחלה ובחום הגבוה. "לעזאזל! זו הרי פנדמיית שפעת", נזכר לימים כיצד הגיב ספונטנית.
הילמן קרא לחוקרים מטעם צבא ארה"ב שעבדו עימו לאסוף בזריזות כמה שיותר דגימות לוע של חולים, קורבנות המחלה בהונג קונג, ולשגר אותן אליו בבהילות. הוא הקים צוות חירום שעבד במשך תשעה ימים, 14 שעות בכל יום, כדי לבודד את הנגיף וכך גילה שמדובר בזן חדש של נגיף שפעת. הוא נטל אז דגימות דם ממתנדבים שגייס בארה"ב. הן הראו היעדר חסינות לנגיף זה וזו היתה אינדיקציה שיש כאן פוטנציאל לתמותה מהמחלה בהיקף נרחב.
בעקבות זאת הפנה את תשומת לב רשויות בריאות הציבור בדבר הסכנה שבמחלה וסיפק דגימות של הנגיף ליצרני חיסונים.
הוא שכנע מגדלי עופות בלולים שלא להשמיד תרנגולים זכרים וכך לסייע בהפריית 40 מיליון ביצים שישמשו להכנת החיסון החדש. התוצאה של כל המאמצים הללו: הודות לתרכיב החיסון שפיתח, שיעור התמותה משפעת בארה"ב נעצר באותה השנה על 69 אלף נפש – ערך כפול מעונת שפעת רגילה, אולם הרבה פחות מכפי שאיימו התחזיות.
מאוחר יותר באותה השנה הצטרף לחברת "מרק", לאחר שזו העלתה את הצעת השכר שהגישה לו כך שאפשרה לו לשלוח את בתו הבכורה לקולג' פרטי ואיכותי.
הפרויקט הראשון שלו ב"מרק" דווקא רשם כישלון. הצוות שלו פיתח את אחד מסוגי החיסונים הראשונים לפוליו, אלא שהילמן גילה כי תאים מרקמות שנלקחו מקופים, בהם השתמשו כתרבית לגידול נגיפי פוליו מוחלשים לצורך הכנת החיסון, הזדהמו: הם הכילו נגיף אחר, SV-40, שגרם לסרטן בבעלי חיים. הוא אמנם הראה כי ה-SV-40 איננו יכול לגרום נזק לבני אדם, אבל "מרק" החליטה להפסיק את המשך הפיתוח והייצור של אותו תרכיב חיסון. עם זאת, הנהלת החברה לא חדלה מהאמון שנתנה בו ועד מהרה הוא הוכיח שהיתה הצדקה מלאה להשאירו בתפקידו חרף אותו כישלון.
במעבדת "מרק" פיתח הילמן את החיסון הראשון לחצבת. גם כאן השתמש בנגיף מוחלש שגידל בעוברי תרנגולות.
אפידמיולוגים מעריכים שהחיסונים לחצבת מצילים מדי שנה את חייהם של לפחות מיליון בני אדם כבר לאורך 40 השנים מאז שפותחו. על אף הירידה הדרמטית במקרי המחלה מאז כניסת החיסונים לשימוש, היא עדיין לא נעלמה כליל, ובשנים האחרונות שוב התרחשו התפרצויות שלה במקומות שונים בעולם, לרבות ארה"ב, אירופה וגם בישראל – וזאת בעיקר משום שחרף זמינותם של החיסונים כנגד החצבת וההכרה שהם יעילים ובטוחים, יש קהילות שונות המסרבות לחיסונים מטעמים שונים. לאור זאת, הטילו מדינות לא מעטות הגבלות על אותם סרבני חיסונים.
לאחר פיתוח החיסון לחצבת, החל הילמן לעבוד על תרכיב החיסון לחזרת. את ההחלטה להתמסר לפיתוחו קיבל לאחר שערב אחד כששב לביתו ממקום עבודתו, מצא את בתו, אז בת חמש, כשהיא בשלבים ראשונים של ביטויי המחלה. הוא חזר למעבדה כשבידו דגימות ממשטחי הגרון שנטל מפיה של הבת כדי לגדל את הנגיף בתרבית. הוא הכניס את הדגימות למרק בשר בקר והקפיא במקרר. למחרת, כשחזר, בודד את זן נגיף החזרת מתוך הדגימה שנטל מבתו והחל לייצר את החיסון הראשון בעולם כנגד המחלה.
ד"ר הילמן היה הראשון שפתר את הסוגיה של שילוב חיסונים שונים במתן אחד, מה שאפשר את תכניות החיסונים המקובלות כיום. למשל, למה שמוכר כיום כחיסון המשולש, ה-MMR המשולב, כנגד חצבת (measles), חזרת (mumps) ואדמת (rubella). בהמשך היה שותף בהעברת החיסון להפטיטיס B – אחד הגורמים לסרטן כבד – לפס ייצור. זה נחשב לחיסון הראשון בעולם המיועד להגנה מפני אחת ממחלות הסרטן.
פיתוח החיסון כנגד הפטיטיס B הושלם ב-1981 ובשנת 2003 הוא כבר היה בשימוש בלמעלה מ-150 מדינות. שכיחות המחלה בקרב צעירים בארה"ב ירדה מאז ב-95%. הילמן ראה דווקא בחיסון הזה את הישגו הגדול ביותר.
מי ששימש בעשור הקודם נשיא יחידת החיסונים ב"מרק" (MSD), ד"ר אדל מהמוד (Adel Mahmoud), התבטא פעם: "להילמן היה מגע זהב, היתה לו היכולת המופלאה לקחת רעיון, לשנות או להחליש נגיף או מיקרוב אחר, ואז לפתח מתודולוגיה מלאה כיצד להפוך את הרעיון למוצר מוגמר ומושלם. לאיש לא היתה יכולת שכזאת להשלים באופן זה את כל המחזור של גילוי, פיתוח ויישום, כדי להשיג את מלוא האפקט המיטבי עבור חייהם של מיליוני בני אדם".
את הצוות שלו הפעיל הילמן כמו יחידה צבאית ממושמעת הנתונה לפקודותיו. הוא היה אמנם קשוח ותובעני, אך עם זאת מסור לעובדיו, צנוע ועניו, נוהג עימם בפשטות ומקפיד על אנונימיות. אף אחד מהחיסונים הרבים שפיתח איננו נושא את שמו.
ב-1971 ייצר את החיסון המסחרי למחלת מארק (Marek's Disease), זיהום ויראלי המחסל את תעשיית גידול תרנגולות, כיוון שהוא גורם לעופות לחלות בסוג של לימפומה. המחלה גרמה באותו עשור להפסדי ענק למגדלי העופות בארה"ב. הילמן השתמש להכנת תרכיב החיסון שפיתח בנגיף שהוא קרוב משפחה שמצא אצל תרנגולי הודו וכך הציל את הלולנים.
סמוך למותו, לאחר לחץ כבד שהופעל עליו, נענה לבקשה והעניק את שמו לקתדרה שהוקמה ביחידת המחקר בבית החולים לילדים בפילדלפיה. באחד הראיונות האחרונים אמר: "כשאני מסתכל אחורה על מהלך חיי, אני אומר לעצמי: 'היי, מה עשיתי? אני בסך הכל יליד המישורים של מונטנה... האם עשיתי מספיק עבור העולם כדי להצדיק את היותי כאן? המחשבה הזאת לא נותנת לי מנוח. אבל אז אני אומר לעצמי שאני דווקא די מרוצה. אין לי יותר מדי שביעות רצון אבל אני נהנה. הקדשתי שבעה ימים בשבוע בכל שנותיי הבוגרות לעבודה. אם הייתי צריך, הייתי חוזר ועושה זאת שוב, שכן היתה לי הנאה ושמחה גדולה מזה שהייתי יעיל. זה גורם לי סיפוק. השתתפתי במרדף שמנהל המדע כדי להשיג ניצחון בקרב המתמשך שיבטיח את בריאותם של בני האדם".
מקורות:
1. Vaccinated: One Man's Quest to Defeat the World's Deadliest Diseases. Washington, DC: מאת פול אופיט.
2. Maurice Hilleman Obituary, The Telegraph
4. Maurice Hilleman, Inventor of more than 40 vaccines
Wednesday 20 April 2005 00:00 The Independent
5. APRIL 16, 2005, Scientists or Celebrities? by RALPH NADER
7. Merck & Co., Inc., Dedicates Durham Vaccine Manufacturing Facility in Honor of Merck Scientist Maurice R. Hilleman, Ph.D.
October 15, 2008, Business Wire