מחקרי ה-LEADER ו-SUSTAIN6 הדגימו כי התרופות האנאלוגיות ל-GLP-1, לירגלוטייד וסמגלוטייד, מפחיתות אירועים קרדיווסקולריים בחולים עם סוכרת סוג 2 וסיכון קרדיווסקולרי גבוה. אנליזת פוסט הוק של מחקרים אלה, שהוצגה במסגרת כנס ה-EASD, בחנה את ההשפעה של לירגלטייד וסמגלוטייד על תוצאים קרדיווסקולריים תוך חלוקת החולים לכאלו עם מחלת עורקים פריפריים (PAD) או ללא PAD.
החוקרים ביצעו שימוש במודל רגרסיה מסוג Cox ותיקננו את ההשפעה של PAD על היעילות של סמגלוטייד ולירגלוטייד לגורמי סיכון קרדיווסקולריים עיקריים.
בסך הכל, 12.7% מתוך 9,340 משתתפי מחקר ה-LEADER ו-14% מתוך 3,297 משתתפי מחקר ה-SUSTAIN6 סבלו מ-PAD בתחילת המחקר. המשתתפים עם רקע של PAD היו חולים בסוכרת תקופה ארוכה, בעלי סיכוי גבוה יותר להיות מטופלים באינסולין ולהיות מעשנים או מעשנים לשעבר בהשוואה למשתתפים ללא PAD. מאפייני בסיס אחרים היו דומים בין שתי הקבוצות.
במחקר נמצא כי הן בקבוצת הלירגלוטייד והן בקבוצת הסמגלוטייד, חולים עם רקע של PAD היו עם סיכון גבוה יותר ל-MACE (יחס סיכונים 1.36 במחקר ה-LEADER; יחס סיכונים 1.33 במחקר ה-SUSTAIN6) ול-MACE מורחב (יחס סיכונים 1.27 במחקר ה-LEADER; יחס סיכונים 1.71 במחקר ה-SUSTAIN6) מאשר חולים ללא PAD.יMACE מורחב כלל תמותה מסיבה קרדיווסקולרית, אוטם שריר הלב שאינו קטלני, שבץ שאינו קטלני, אשפוזים בגין אנגינה לא יציבה או אי ספיקת לב ורוסקולריזציה כלילית או פריפרית*.
לירגלוטייד וסמגלוטייד הובילו לירידה בסיכון אבסולוטי לאירועי MACE לעומת אינבו הן באנשים עם PAD והן באנשים ללא PAD.
החוקרים סיכמו כי ללא קשר לטיפול, חולים עם סוכרת סוג 2 ורקע של PAD נמצאים בסיכון מוגבר ל-MACE לעומת חולים ללא רקע של PAD וכי בהשוואה לאינבו, ירידה בסיכון האבסולוטי לאירועי MACE עם לירגלוטייד וסמגלוטייד הייתה גדולה יותר במטופלים עם רקע של PAD לעומת מטופלים ללא PAD.
*במחקר SUSTAIN-6 בלבד
מקור:
Verma,S. et al.