פרופ' יואל דונחין הנכבד מעלה במאמרו ל"דוקטורס אונלי" שתי סוגיות כבדות משקל שראוי להתייחס אליהן כאן.
הסוגיה הראשונה - ההתלהבות המופרזת להתחסן כאשר בפנינו ניצבים רק הנתונים המסופקים על ידי החברות מבלי שעברו בקרה על ידי אף גוף מדעי בלתי תלוי.
ייתכן שמאמרו של פרופ' דונחין נכתב עוד טרם היו בידנו המלצות הגוף הבריטי – medicine and healthcare products regulatory agency. המלצות אלו, אשר ניתנו בתאריך 2 בדצמבר, אישרו את מתן החיסון לכלל אזרחי הממלכה המאוחדת ועל פיהן החליטה ממשלת בריטניה לתת אור ירוק לחיסון. אני מקווה מאד שפרופ' דונחין נותן אמון בגוף הזה ואינו חושש שהוא מוטה לטובת חברת פייזר.
מתוך היכרות את נתוני הבטיחות של חיסונים מוכרים וידועים, פרופיל תופעות הלוואי שנצפה תוך פרק זמן קצר הוא גם הפרופיל שלא השתנה גם אחרי שנים רבות של מעקב
היום (ה') תתכנס ועדה של ה-FDA להחליט האם לאשר אישור חירום את החיסון לגילאי 16 ומעלה. מהנתונים הראשונים שהונחו בפנינו שלשום ושעברו בקרה על ידי ה-FDA, נראה שרוח הדברים בקרב אנשי ה-FDA זהה לזו של הבריטים, ואם לא תהיינה הפתעות של ממש, נוכל לשמוע כולנו הלילה את הודעת ההחלטה של ה-FDA המאשרת אישור חירום את החיסון הזה.
הסוגיה השנייה שמעלה פרופ' דונחין היא סוגיית החשש מהלא ידוע. נכון, זמן המעקב מאז קבלת נתוני החיסון אינו ארוך, אך מתוך היכרות את נתוני הבטיחות של חיסונים מוכרים וידועים, פרופיל תופעות הלוואי שנצפה תוך פרק זמן קצר הוא גם הפרופיל שלא השתנה גם אחרי שנים רבות של מעקב.
תמיד תיתכנה תופעות לוואי נדירות מאוד. אתה מציין, פרופ' דונחין, שהתחסנת דרך שגרה כנגד שפעת תוך הכרה בחשיבות החיסון. האם אין מקום לשתף את הקוראים בכך שנטלת סיכון לא מבוטל בכל פעם שעשית זאת? הרי הספרות קובעת באופן ברור שיש סיכון של אחד עד שניים למיליון מחוסנים לחלות בתסמונת guillain barre אחרי מתן חיסון שפעת. אני מאחל לך בריאות שלמה עד 120, אך האם לא חששת להתעורר בוקר אחד אחרי לקיחת החיסון ולהרגיש שיתוק מתקדם? הרי באופן הסתברותי היית אתה יכול להיות אחד מתוך מיליון המחוסנים שיחלו בתסמונת זו.
אסור לנו לשכוח שכאשר אנחנו לובשים את החלוק הלבן, אנו הופכים במידה מסוימת מאנשים פרטיים עם אוטונומיה פרטית מוחלטת לאנשים שיש להם גם אחריות על מטופליהם
רופאים הם אנשים אינטליגנטים כדבריך, ואני משוכנע שיבחנו את כל החומר המדעי שיובא בפניהם, חומר שמגיע ממקורות בלתי תלויים ושניתן לסמוך על אמינותם. אולם, עדיין תישאר חלקה קטנה של ספק מהבלתי ידוע. ברגע הזה בדיוק, אסור לנו לשכוח שכאשר אנחנו לובשים את החלוק הלבן, אנו הופכים במידה מסוימת מאנשים פרטיים עם אוטונומיה פרטית מוחלטת לאנשים שיש להם גם אחריות על מטופליהם. הביטחון שלנו והאמונה במדע החיסונים הם אלה שבדיוק ברגע הזה באורח קסם יקרינו וישרו עליהם ביטחון ורוגע כשילכו הם להתחסן.
כן, יואל היקר, בחרנו מקצוע קשה. היה וה-FDA יאשר היום את החיסון, נצטרך אנחנו, כל צוותי הרפואה במדינת ישראל, להביט נכוחה אל המראה ולשאול את עצמנו – מהו תפקידנו כרופאים בעת הקריטית הזו?
התשובה שלי ברורה: להתחסן.
פרופ' צחי גרוסמן, יו"ר איגוד רופאי הילדים בישראל; רופא ילדים, מכבי שירותי בריאות; חבר סגל בכיר בבית הספר לרפואה ע"ש אדלסון, אוניברסיטת אריאל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
