מדללי דם ישירים במתן פומי (Direct Oral Anti-Coagulants-DOAC) הינם התרופה המועדפת על רופאי משפחה בקהילה לרשום בשביל טיפול בפרפור עליות ממקור שאיננו מסתמי (Non-Valvular Atrial Fibrillation-NVAF). ישנן טעויות רבות ברישום DOAC בקהילה, כאשר לרוב מדובר בטעות במינון- ומתן מינון נמוך מידי. עם זאת, ישנן תוצאות סותרות בנוגע לגורמים השונים הקשורים לטעויות במינון.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הייתה לתאר את שכיחות טעויות המינון במתן DOAC בקרב מטופלים הנמצאים במאגר CACAO של מרפאות הקהילה בצרפת. כמו כן, במחקר רצו לבחון מהם הגורמים השונים המביאים לרישום של מינונים לא מתאימים של DOAC. המטופלים זוהו בעזרת מאגר המידע CACAO, וגוייסו לצורך מחקר עוקבה פרוספקטיבי בין חודשים אפריל ואוקטובר בשנת 2014.
במחקר השתתפו 1,111 מטופלים ממאגר CACAO אשר קיבלו טיפול ב-DOAC לטיפול ב-NVAF. הבעיות שזוהו במרשמים של DOAC כללו מינון לא תואם, מתן למרות התוויות נגד, מתן ללא התוויה, תגובות עם תרופות אחרות וחוסר היענות לאזהרות נטילה. השתמשו במודלים לוגיסטיים רב משתניים על מנת לבחון את הגורמים הקשורים למתן מינון לא תואם (מינון יתר/חסר) של DOAC.
תוצאות המחקר הראו ש-438 (39.4%) מהמטופלים קיבלו לפחות מרשם אחד לא תואם ל-DOAC. הטעות הנפוצה ביותר הייתה טעות במינון (n=374, 33.7%), ובייחוד מינון נמוך מידי (n=348, 31.3%). ניתוח רב-משתני הראה כי הגורמים המקושרים למינון נמוך היו גיל מבוגר, מתן מרשם ל-Dabigatran או Apixiban וציון במדד CHA2DS2-VASc של 2 ומעלה לעומת ציון של 1. גורמים המקושרים למינון יתר היו אי-ספיקת כליות, ציון במדד HAS-BLED של 3 ומעלה וגיל מבוגר.
מסקנת החוקרים הייתה שניתן לשפר את מצב הטיפול ב-NVAF עם DOAC, במיוחד באוכלוסיית הקשישים, חולים עם אי-ספיקת כליות, חולים עם סיכון מוגבר לשבץ איסכמי ו/או דימום. לרופאי משפחה תפקיד חשוב בהעלאת שיעור המטופלים המקבלים מינון מתאים של DOAC בעזרת אסטרטגיות מידע, חינוך וניהול נכונים יותר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
