כאבי בטן הינם תסמין מרכזי במחלות מעי דלקתיות (IBD) ותסמונת המעי הרגיז (IBS), אשר לשניהם אין טיפול תרופתי הולם. במחקר שתוצאותיו פורסמו החוקרים בדקו האם אולורינאב (Olorinab), שהינו אגוניסט סלקטיבי לקולטן קנאבינואידי מסוג CB2, מוריד את רגישות היתר במודלים של קוליטיס ורגישות יתר ויסרלית כרונית (Chronic Visceral Hypersensitivity - CVH).
עוד בעניין דומה
במכרסמים עליהם ביצעו את המחקר השרו קוליטיס על ידי מתן תוך-רקטלי של נגזרות של חומצה גופרתית. למודלים של קוליטיס ולמקרי הביקורות נתנו תרכיב אינבו או אולורינאב (3 או 30 מ"ג/ק"ג) פעמיים ביום במתן פומי למשך חמישה ימים, החל מיום טרם השראת הקוליטיס. לעכברים עם CVH ניתן אולורינאב פומי (1, 3, 10 או 30 מ"ג ק"ג) פעמיים ביום במשך חמישה ימים, החל מיום לאחר השראת הקוליטיס. את הרגישות המכנית של העצבים הויצרליים מדדו in vivo על ידי כימות תגובות מוטוריות של האיברים הפנימיים (Visceromotor Response - VMR) להרחבה של המעי הגס והחלחולת (colorectal distension - CRD). בנוסף הקליטו תגובה ex vivo של עצבים המאותתים לכאב על ידי גירוי מכני.
תוצאות המחקר הדגימו כי חיות מעבדה עם קוליטיס או CVH הראו עליה מובהקת ב-VMR להרחבה של המעי הגס ורגישות יתר של עצבים המאותתים לכאב במעי הגס. טיפול באולורינאב הוריד באופן מובהק את כמות ה-VMR, עד לשוויון עם קבוצת מקרי הביקורת, בחיות עם קוליטיס ו-CVH. בנוסף, אולורינאב הוריד את רגישות היתר של העצבים המאותתים לכאב במודלים עם קוליטיס ו-CVH, במידה תואמת מינון וריכוז קולטני CB2. לעומת זאת, אולורינאב לא שינה את כמות ה-VMR או את תגובתיות הקולטנים לכאב במקרי הביקורת.
יש לציין כי כמות ה-mRNA המקודד לקולטנים מסוג CB2 נמצא ברקמת המעי הגס, בייחוד בתאי אפיתל ובגנגליונים של השורש האחורי (dorsal root ganglia), ללא הבדל מובהק בין המודלים החולים לבין מקרי הביקורת.
תוצאות מחקר זה הדגימו כי אולורינאב מפחית את רגישות היתר הויסרלית, דרך אגוניסטים לקולטנים מסוג CB2, במודלים של חיות מעבדה. תוצאות אלה מרמזות כי אולורינאב יכול אולי לשמש טיפול חדש לכאבי בטן הנגרמים עקב מחלות מעי דלקתיות ותסמונת המעי הרגיז.
מקור: