אוכלוסיית המגזר הערבי בישראל נמצאה עם שיעור מוגבר של מצוקה מנטלית בהשוואה ליהודים בעקבות COVID-19. יחד עם זאת, המנגנונים החברתיים הקשורים בנטייה למצוקה נפשית בהקשר של משבר משמעותי טרם נחקרו היטב. בהתחשב בתאוריית שימור המשאבים (COR), מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את החוויה של אבדן משאבים, החרגה חברתית, אפליה על רקע אתני, ותמיכה חברתית והקשר בין גורמים אלו לדיכאון וחרדה במהלך התפרצות COVID-19 בקרב ערביי ישראל.
עוד בעניין דומה
המחקר כלל 665 מבוגרים ערבים בישראל אשר השלימו שאלון אונליין שנגע לרקע שלהם וכן למאפיינים הקשורים במגפת הקורונה והשפעתה עליהם.
תוצאות המחקר הראו כי המטופלים דיווחו בממוצע על דיכאון וחרדה קלים, ו-15.2% התאימו לקריטריונים להפרעת דיכאון מג׳ורי. רבים (43.1%) דיווחו על כך שחוו מעבר לאבדן אחד בעקבות COVID-19 בהקשר של מצבם הבריאותי, הכלכלי, או התעסוקתי, וכן בהקשר של יחסים בין-אישיים. החוקרים מצאו כי אבדן מצטבר בעקבות COVID-19 והחרגה חברתית היו קשורים באופן ישיר לרמת תסמיני דיכאון וחרדה. כמו כן, אפליה השפיעה על הקשר בין אבדן לתסמיני חרדה ודיכאון.
החוקרים סיכמו כי בריאות הנפש הייתה קשורה לגורמים דינמיים סוציו-פוליטיים. ערבים כמיעוט לאומי בישראל חוו תחושה של החרגה חברתית ואפליה, לצד הזנחה של משאבים חומריים וחברתיים, אשר השפיעו על פגיעותם, בייחוד בעת משבר.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
