שחיקה תעסוקתית מהווה אתגר משמעותי לשלומות האישית ולטיפול בחולים. החוקרים בחנו שחיקה תעסוקתית אצל רופאי משפחה (PCPs), מתמחים ברפואה, מטפלים התנהגותיים (BPHs), צוות סיעודי, וחברי צוות אחרים בתחום הרפואה הראשונית.
עוד בעניין דומה
במסגרת המחקר המטופלים ענו על שאלון 9 פריטים למדידת שחיקה אשר התחלק לשלושה חלקים: דה-פרסונליזציה, תשישות רגשית, והישגיות אישית. באמצעות מודלים סטטיסטיים החוקרים קבעו הבדלים ממוצעים בשחיקה אצל בעלי תפקידים שונים.
תוצאות המחקר הראו כי שעור שחיקה כוללת השתנה בהשוואה בין בעלי מקצועות שונים: בקרב 70% מה-PCPs, בקרב 89% מהמתמחים, בקרב 59% מה-BPHs, אצל 66% מהאחיות, אצל 68% מהקלינאים האחרים, וכן אצל 70% מבעלי המקצוע אשר אינם קלינאים. בהשוואה לבעלי מקצוע שאינם מהתחום הקליני, מתמחים חוו יותר שחיקה ביותר תחומים, ואחריהם במידת השחיקה הרב-אזורית היו PCPs. כמו כן, PCPs, מתמחים ואחיות דיווחו על יותר דה-פרסונליזציה ותשישות. לבסוף, בעלי מקצוע אשר אינן קלינאים היו עם דירוגי הישגים אישיים נמוכים יותר בהשוואה לקלינאים למעט מתמחים.
החוקרים סיכמו כי מחקר זה מצא אחוזי שחיקה מתונים עד גבוהים אצל בעלי מקצוע מתחום הרפואה הראשונית.
מקור:
Jessica Clifton et. al (2022) JABFM DOI: https://doi.org/10.3122/jabfm.2021.06.210139