מחקרים קודמים שבחנו את ההשפעה של מתן תוסף תזונה של ויטמין D על תחלואה קרדיווסקולרית ותמותה מכל סיבה בדרך כלל העלו חרס. עם זאת, לא ברור האם תנאי הכללה במחקר צריכים להיות מטופלים עם חסר ידוע בויטמין D. במחקר זה ביקשו החוקרים לאפיין יחס מנה-תגובה בין ריכוז 25-הידרוקסיויטמין-D (25[OH]D) והסיכון לפתח מחלת לב כלילית, שבץ מוחי, ותמותה מכל סיבה.
עוד בעניין דומה
במחקר זה היו שני חלקים: תצפיתי ואקראי. ניתוח תוצאות התצפית בוצע עבור מידע מ-33 מחקרים פרוספקטיבים קודמים ובהם 500,962 נבדקים ללא מידע על אודות מחלת לב כלילית או שבצים קודמים. ניתוח מחקר אקראי במודל מנדליאני בוצע עבור תוצאות מארבעה מחקרים מבוססי אוכלוסין (UK Biobank, EPIC-CVD ושני מחקרים מבוססי אוכלוסין מקופנהגן) בו נכללו 386,406 נבדקים בגיל העמידה ממוצא אירופאי. מבין אלו, 33,546 נבדקים פיתחו מחלת לב כלילית, 18,166 חוו שבץ מוחי ו-27,885 נפטרו. תוצאים עיקריים כללו אירוע לבבי כלילי, מסווג לאירוע איסכמי קטלני (ICD10- I20-I25) או אירוע איסכמי לא קטלני (I21-I23), שבץ - שהוגדר ככל מחלה בכלי הדם במח (I60-I69), ותמותה מכל סיבה.
תוצאות מחקר התצפית הציעו כי ישנו קשר הופכי בין שיעורי היארעות של מחלת לב כלילית, שבץ מוחי ותמותה מכל סיבה לבין ריכוזים נמוכים של 25[OH]D. בניתוח גנומי של כלל האוכלוסייה לא נמצאו קשרים בין התחזית הגנטית לרמות 25[OH]D לבין אירועי לב כליליים, שבץ או תמותה מכל סיבה. עם זאת, נבדקים שהתייצגו עם מחסור בויטמין D (ריכוז 25[OH]D<25 ננומול/ליטר), ניתוח גנטי סיפק ראיות חזקות לקשר הופכי בין ריכוז הויטמין בדם לבין תמותה מכל סיבה (יחס סיכויים לכל עליה של 10 ננומול/ליטר בחיזוי הגנטי לריכוז 25[OH]D של 0.69, רווח בר-סמך של 95%, 0.59-0.8, p<0.0001) וראיות חלשות בנוגע לקשר שלילי לשבץ (יחס סיכויים של 0.85, רווח בר-סמך של 95%, 0.7-1.02, p=0.09) ומחלת לב כלילית (יחס סיכויים של 0.89, רווח בר-סמך של 95%, 0.76-1.04, p=0.14). לאחר ריבוד מדוייק יותר של הנבדקים, החוקרים מצאו קשר הופכי בין חיזוי גנטי של ריכוזי 25[OH]D לבין תמותה מכל סיבה בריכוזים של עד 40 ננומול לליטר.
מסקנת החוקרים הייתה כי ישנו קשר סיבתי בין ריכוז 25[OH]D לבין תמותה בנבדקים עם חסר בויטמין D. לממצאים אלו השלכות על תכניות מחקריות של מחקרים הבוחנים את ויטמין D כתוסף תזונתי ומעכב התפתחות מחלות.
מקור: