חדשות

מחקר השוואתי בספרד: חיסון נגד שפעת יכול להפחית סיכון לשבץ מוחי

מבוגרים שקיבלו חיסון נגד שפעת היו בסיכון נמוך ב-12% ללקות בשבץ איסכמי לעומת אנשים שלא חוסנו | עיקר ההשפעה בקרב אוכלוסיה עם גורמי סיכון וסקולריים או מחלת כלי דם

חיסון נגד שפעת. ירידה כללית באחוזי התחסנות, בעיקר בקרב קבוצות הסיכון בגילאי 65 ומעלה. צילום: אילוסטרציה

חיסוני שפעת עונתיים משפיעים על הורדת הסיכון לשבץ איסכמי. כך מגלה מחקר תצפיתי חדש שנערך  בספרד ופורסם במגזין Neurology.

מבוגרים שקיבלו חיסון נגד שפעת היו בסיכון נמוך ב-12% ללקות בשבץ איסכמי לעומת אנשים שלא חוסנו (OR מותאם 0.88, 95% CI 0.84-0.92), סיפרו עורכי המחקר בראשות ד"ר פרנסיסקו חוזה דה אבחו מאוניברסיטת אלקלה שבמדריד.

בשתי מטא-אנליזות של מחקרים תצפיתיים, אנשים שקיבלו חיסון נגד שפעת היו בסבירות נמוכה יותר ללקות בשבץ מוחי, "אבל המחקרים הכלולים היו הטרוגניים, קטנים יחסית ועלולים להיות מוגבלים על ידי הטיות", ציינו החוקרים.

דה אבחו ועמיתיו השוו קבוצה של 14,322 אנשים ממאגר מידע של טיפול ראשוני, שסבלו משבץ מוחי ראשון (ללא היסטוריה של תחלואה בסרטן) בין ינואר 2002 עד דצמבר 2015, לקבוצת ביקורת בת 71,610 מבוקרים, תואמי גיל ומין. חולים נחשבו למחוסנים אם קיבלו חיסון נגד שפעת לפחות 14 ימים לפני שבץ באותה עונת שפעת. המשתתפים שחוסנו היו בגיל ממוצע של 78.8, והמשתתפים הלא-מחוסנים בגיל ממוצע של 71.8.

בסך הכל, 41.4% מחולי השבץ ו-40.5% מקבוצת הביקורת חוסנו. למחוסנים היתה שכיחות גבוהה יותר של גורמי סיכון וסקולריים, מחלות וטיפול תרופתי בהשוואה לאנשים שאינם מחוסנים.

"הסיכון המופחת לשבץ מוחי איסכמי הקשור לחיסון נגד שפעת נותר מובהק סטטיסטית בשתי קטגוריות הגיל שנבדקו (צעיר מ-65 שנה ושווה ל-65 שנה או יותר), בגברים ונשים כאחד, ובמטופלים עם גורמי סיכון וסקולריים או כלי דם מבוססים, אך לא בחולים ללא גורמי סיכון וסקולריים", כתבו החוקרים. "הממצאים מספקים עדות לכך שאנשים מבוגרים עם מחלות נלוות עשויים להיות בסיכון מופחת עד בינוני לשבץ איסכמי לאחר חיסון נגד שפעת".

נושאים קשורים:  חיסונים,  שפעת,  שבץ מוחי,  מחקר,  חדשות
תגובות
14.09.2022, 21:05

עוד חוזר הניגון של מחקרי התצפית, שמראים את מה שנובע מהטיית 'המתחסן הבריא'.
רק ניסויי הקצאה אקראית (RCT) הם כלי אמין לשאלה כיצד התערבות משפיעה על בריאות. נכון, RCT הם יקרים ולא פשוטים לביצוע, אבל הויתור עליהם ועזיבתם גורמים להתפתחות רפואת-יתר, רפואת שווא.