ישנה אי-בהירות בכל הנוגע ליתרונות הניטור הרציף של סוכר על ידי חיישן intermittently scanned continuous glucose monitoring בקרב חולי סוכרת סוג 1 עם רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר.
עוד בעניין דומה
במחקר מבוקר אקראיות שממצאיו פורסמו בכתב העת 'The New England Journal of Medicine', מטרת החוקרים הייתה לבדוק את יעילות הניטור הרציף של רמות הסוכר עם חיישן הכולל אפשרות להתראות במקרה של ערכים גבוהים או נמוכים. לצורך כך, החוקרים ערכו מחקר רב-מרכזי עם קבוצות מקבילות, אשר עברו ניטור על ידי חיישן או על ידי מד סוכר הדורש דקירה של האצבע. במחקר נכללו חולי סוכרת סוג 1 עם רמות המוגלובין מסוכרר הנעות בין 7.5% ל-11.0%.
התוצא הראשוני של המחקר כלל את רמת ההמוגלובין המסוכרר לאחר 24 שבועות, לפי אנליזת ההקצאה (intention to treat analysis). התוצאים השניוניים העיקריים כללו את המידע מהחיישנים, מדדי תוצא בדיווח המשתתפים, ובטיחות.
לצורך המחקר נאספו בסך הכל 156 משתתפים (44% מתוכם נשים) אשר עברו הקצאה אקראית, ביחס של 1:1, לקבלת ניטור רציף עם חיישן intermittently scanned continuous glucose monitoring (קבוצת ההתערבות, 78 משתתפים), או לניטור רמות הסוכר באמצעות בדיקת אצבע (קבוצת הטיפול הרגיל, 78 משתתפים). בעת תחילת המחקר, גילם הממוצע (±סטיית תקן) של המשתתפים היה 44±15 שנים, ותקופת הזמן הממוצעת עם מחלת הסוכרת הייתה 21±13 שנים. בבסיס המחקר, רמת ההמוגלובין המסוכרר הממוצעת הייתה 8.7±0.9% בקבוצת ההתערבות ו-8.5±0.8% בקבוצת הטיפול הרגיל; רמות אלו ירדו ל-7.9±0.8% ו-8.3±0.9%, בהתאמה, לאחר 24 שבועות (הפרש ממוצע מתוקנן בין הקבוצות, -0.5 נקודות אחוז; רווח בר-סמך של 95% -0.7 עד -0.3; P<0.001). משך הזמן ביום בו רמת הסוכר הייתה בטווח היעד היה ארוך יותר ב-9.0 נקודות אחוז (רווח בר-סמך של 95% 4.7 עד 13.3), או ב-130 דקות (רווח בר-סמך של 95% 68 עד 192) בקבוצת ההתערבות לעומת בקבוצת הטיפול הרגיל, ומשך הזמן בו שהו במצב היפוגליקמי (רמת סוכר בדם, <70 מיליגרם לדציליטר [<3.9 מילימול לליטר]) היה נמוך יותר ב-3.0 נקודות אחוז (רווח בר-סמך של 95% 1.4 עד 4.5), או ב- 43 דקות (רווח בר-סמך של 95% 20 עד 65) בקבוצת ההתערבות. לשני משתתפים מקבוצת הטיפול הרגיל היה אירוע של היפוגליקמיה חמורה, ומשתתף אחד מקבוצת ההתערבות סבל מתגובה עורית לחיישן.
לסיכום, בחולי סוכרת סוג 1 עם רמות גבוהות של המוגלובין מסוכרר, ניטור רציף של סוכר עם חיישן הכולל התראות בעת ערכים חריגים הוביל להפחתה גדולה יותר באופן מובהק של רמות ההמוגלובין המסוכרר בהשוואה לניטור באמצעות דקירת אצבע.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
