שלוש שנים חלפו מאז שנגיף הקורונה החדש, SARS-Cov2, פרץ לחיינו. מאות מיליונים וכנראה אף יותר חלו או נדבקו בתחלואה שהתפשטה בעולם בגלים האופייניים. עם הזמן הנגיף עבר שינוי והופיעו וריאנטים חדשים שהיו שונים זה מזה במהלך המחלה ובמידבקות, ובאופן כללי המחלה הפכה להיות קלה יותר.
עוד בעניין דומה
אחת התופעות שתוארה מראשית המגיפה היא התמשכות של תסמינים שונים במשך חודשים לאחר המחלה החריפה, תסמונת שזכתה לכינוי "לונג קוביד" (Long Covid). כאשר היה מדובר בחולים קשים שאושפזו עם מצוקה נשימתית, סביר שיסבלו משאריות לפרק זמן ארוך, אך מהי המשמעות הקלינית של התופעות המתמשכות בחולים אמבולטוריים?
המחקרים בעולם חלוקים בנושא - מריבוי תופעות משמעותיות ועד עלייה שאינה מובהקת סטטיסטית. רוב המחקרים שנעשו עד כה בתחום הם מחקרי שאלונים, הנתונים מטבע הדברים להטיה מסוג Recall bias ונחשבים לנמוכים במדרג הראיות.
כדי לענות על השאלה הזו השוו חוקרים ממכון המחקר KI לרפואה חישובית ומכבי שירותי בריאות את הבריאות של מי שלא חלו בקורונה למי שחלו במחלת קורונה שלא הצריכה אשפוז, במשך שנה לאחר המחלה.
במחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת BMJ, נבדקו התיקים הרפואיים של כשני מיליון מבוטחי מכבי שירותי בריאות שנבדקו לקורונה בין מרץ 2020 לאוקטובר 2021, ונעשה חיפוש אחרי כ-70 תוצאי בריאות שנקשרו בספרות הרפואית ללונג קוביד. הקבוצות זווגו לגיל, מין, מצבי בריאות קודמים, וריאנטים של קורונה (לפי גלי התחלואה), בתקופה המוקדמת (30-180 ימים) והמאוחרת (180-360 ימים) אחרי המחלה.
מחלת קורונה היתה קשורה במספר תופעות מתמשכות, ובכללן: הפרעות בחוש טעם וריח, הפרעות בריכוז ובזיכרון, הפרעות בנשימה, חולשה, דפיקות לב, סחרחורת ודלקת גרון סטרפטוקוקלית.
לא נצפתה שונות משמעותית בתופעות בין הוריאנטים השונים שנבדקו. אנשים מחוסנים שחלו היו בסיכון נמוך לבעיות נשימה לעומת לא מחוסנים, אך לא נצפה הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים בכל שאר התופעות
אובדן חוש טעם וריח למשל היה שכיח פי 4.5 בתקופה המוקדמת ופי 3 בתקופה המאוחרת לאחר המחלה. עומס התחלואה הגבוה ביותר אחרי מחלה היה עקב חולשה (תוספת של 136 אנשים ל-10,000) ועקב בעיות נשימה (107 לכל 10,000).
במחקר נצפתה דעיכה עקבית של רוב התופעות על ציר הזמן, ברזולוציה של חודשים. לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין גברים לנשים. ילדים סבלו פחות ממבוגרים והתופעות אצלם היו בעיקר בתקופה המוקדמת לאחר המחלה ונעלמו בתקופה המאוחרת.
לא נצפתה שונות משמעותית בתופעות בין הוריאנטים השונים שנבדקו (זן הפרא, אלפא ודלתא). אנשים מחוסנים שחלו היו בסיכון נמוך לבעיות נשימה לעומת לא מחוסנים, אך לא נצפה הבדל בין מחוסנים ללא מחוסנים בכל שאר התופעות.
בין מגבלות המחקר: התלות באיכות רישום האבחנות בתיקים הרפואיים ונטייה מוגברת של מטופלים לפנות לעזרה רפואית לאחר מחלת קורונה. מצד היתרונות מדובר במחקר בעל היקף רחב מאוד, לאורך זמן, בפילוח לוריאנטים שונים ו-Matching קפדני בין הקבוצות.
מי שחלו במחלת קלה הם בסיכון מוגבר לפתח תופעות ממושכות אך רובן חולפות עד שנה לאחר המחלה. הממצאים תואמים את הרושם של המטפלים בחולים והראיה שמרפאות לטיפול בלונג קוביד נסגרו מחוסר צורך
הממצא של שכיחות גבוהה יותר של זיהומים סטרפטוקוקלים במי שחלו בקורונה, שנבדק בעקבות תצפית קלינית של כותב שורות אלו במרפאתו, מעורר עניין ועשוי להצביע על גורם אפשרי לשכיחות הגבוהה, המדווחת לאחרונה בעולם, של זיהומים סטרפטוקוקלים פולשניים. אנליזה נפרדת שלא נכללה במחקר הראתה קשר של התופעה גם לחיסון הקורונה, אך זו לא הגיעה למובהקות סטטיסטית.
לסיכום, מי שחלו במחלת קורונה קלה הם בסיכון מוגבר לפתח תופעות ממושכות אך הן דועכות בחלוף הזמן ורובן חולפות עד שנה לאחר המחלה. הממצאים תואמים את הרושם של מי שמטפלים בחולים והראיה שהמרפאות שנפתחו לטיפול בלונג קוביד נסגרו מחוסר צורך.
המחקר הוא בשורה טובה וצפירת הרגעה למטופלים ולרופאים: הוא מאפשר לרופאים להציג למטופלים את המהלך הטבעי ולהרגיע שהתופעות יחלפו עם הזמן ולא יותירו נכות קבועה, אף כי יש מספר מטופלים שממשיכים לסבול. המחקר גם מאפשר לקובעי המדיניות להבין שהמצב אינו גורם לעומס תחלואה משמעותי על מערכות הבריאות לאורך זמן, ואינו צריך להוות שיקול בהיערכות ובתכנון שירותי הבריאות.
האם לונג קוביד היא תסמונת ייחודית או ביטוי של תסמונת פוסט ויראלית (Post viral fatigue syndrome) המוכרת שנים רבות ממחלות נגיפיות אחרות? הספרות אינה מספקת השוואות לתסמונת זו. דעתו האישית של המחבר (בלי קשר להיותו שותף למחקר), העוסק ברפואת משפחה, טיפל בחולי קורונה רבים ונמצא בקשר עם קולגות, היא שלונג קוביד אינה שונה מהותית מתסמונות פוסט ויראליות מוכרות.
אפשר שבעידן וריאנט האומיקרון, שלא נבדק במחקר, התופעות יהיו אף קלות יותר מאחר שהמחלה קלה יותר. כך או כך, המחקר הישראלי מאפשר סוף סוף התבוננות רחבת היקף ופרספקטיבה על התופעה, ויש בכך חשיבות עבור המטופלים, הרופאים ומערכות הבריאות.