אם הייתי שר הבריאות ליום אחד, מה הייתי עושה? הייתי מחזיר עטרה ליושנה ומציב במרכז את המומחיות ברפואת המשפחה.
עיסוק ב"אילו רק" איננו עיסוק מומלץ במיוחד, הוא מניף אותנו אל כנפי הדמיון בזמן שהיינו יכולים לעשות משהו אחר, בהווה הממשי. ובכל זאת יש שר בריאות חדש, ומי יודע? אולי אני לא כותב אך ורק אל עצמי ואל קוראיי הנכבדים, אולי ניסוח של חזון הוא מה שיכול לעורר את כולנו – כן, אפילו צמרת משרד הבריאות. הרי במוקדם או במאוחר תנחת ההבנה שבלי רפואת משפחה איכותית, אין אפשרות למערכת בריאות ראויה, והרי עדיף מוקדם.
רפואת המשפחה היא הבסיס האיכותי והשירותי של מערכת הבריאות בכללותה. שיעור הפניות למיון ושיעור האשפוזים, כמו הרבה מדדי שימוש ואיכות במערכת הבריאות, תלויים בצורה משמעותית ברמתה ובפריסתה של רפואת משפחה טובה ואיכותית. הבעיה העיקרית שלנו בארץ שרפואת המשפחה מורכבת בעיקר מרופאים לא מומחים (ולא באשמתם). כן, קראתם נכון: רפואת המשפחה היא המקצוע היחיד במערכת הבריאות במדינת ישראל, הניתן ברובו על ידי רופאים ורופאות שלא התמחו במקצוע הזה.
רופאי משפחה בפועל, שהם ללא הכשרה מתאימה, שולחים מטופלים פי 2.5 יותר לרופאים מומחים מאשר עמיתים שהם רופאי משפחה בפועל ובהכשרתם
סר דניס פריירה גריי, יו"ר ה-RCGP, איגוד רופאי המשפחה הבריטי, אמר בזמנו שאין לך משימה קלה יותר מהענקת רפואת משפחה גרועה, וקשה יותר ממתן רפואת משפחה טובה (משחק המילים של פרופ' גריי אבד בתרגום מאנגלית, עימכם הסליחה).
אם יותר מ60% מהרופאים שנקראים רופאי משפחה הם ללא מומחיות ברפואת משפחה, נוכל לומר לכל הפחות ובשיא העדינות, שמערכת הבריאות שולחת אותם לתת טיפול ללא הכשרה מתאימה. לא נטעה אם גם נאמר שעודף אשפוזים ושימוש לא מושכל במערכת הרפואה היועצת הוא עוד מחיר כבד.
מי שחושב שהמצב ישתפר בהמשך, ללא התערבות מלמעלה או חקיקה, טועה. מספר המתמחים החדשים המתקבלים כל שנה כל כך זעום, 10% בלבד. לא מעט יחידות ברפואת משפחה מתפנות כל שנה בגלל פרישה של רופאים לגימלאות או בגלל גידול האוכלוסיה, ומקומות אלה נתפסים על ידי... ניחשתם נכון – רופאים ללא התמחות. במצב זה, אך טבעי הוא שהפנייה לרפואה יועצת היא ישירה ללא תיווך רופא/ת המשפחה, כי רוב הסיכויים שארגז הכלים של אותם רופאים שחשבנו אותם לרופאי משפחה אינו מספיק כדי לטפל במניפה רחבה של בעיות בריאותיות.
התמחות ברפואת משפחה אושרה בכנסת בשנת 1966 וקיבלה תנופה גדולה בתחילת שנות ה-80 בהובלתו של פרופ חיים דורון ז״ל, מנכ״ל קופת חולים כללית דאז. בדומה למדינות מתוקנות באירופה, דורון העמיד את נושא המומחיות ברפואת משפחה בראש סדרי העדיפויות של ה"כללית" ובכל המחוזות. עברו מעט שנים עד שקופת חולים מכבי הלכה בעקבות ה"כללית" ובהמשך הצטרפו הקופות הקטנות יותר.
תחשבו כמה מהעומסים הנוכחיים ברפואה היועצת – מחוללת פערים גדולה בין מרכז ופריפריה ובין יהודים וערבים – הם בגלל הידרדרות הפרופסיה של רפואת המשפחה; כמה ימי אשפוז היו נחסכים למטופלים ולקופות
בבריטניה, כמחצית מההתמחויות הן ברפואת משפחה. כך גם בהולנד. רופאי משפחה בפועל, שהם ללא הכשרה מתאימה, שולחים מטופלים פי 2.5 יותר לרופאים מומחים, מאשר עמיתים שהם רופאי משפחה בפועל ובהכשרתם. לפי ה-Royal College הבריטי, רופא משפחה מומחה מטפל בצורה איכותית ב-90%-96% מהמקרים אצלו במרפאה ומפנה פחות מ-10% למומחים אחרים. יש פחות פניות סרק לרפואה שניונית ושלישונית כאשר רופא משפחה הוא צומת חובה ויש לו את ההכשרה הנכונה.
תחשבו כמה מהעומסים הנוכחיים ברפואה היועצת – מחוללת פערים גדולה בין מרכז ופריפריה ובין יהודים וערבים – הם בגלל הידרדרות הפרופסיה של רפואת המשפחה; כמה ימי אשפוז יכולים היו להיחסך למטופלים ולקופות.
הגישה המאפיינת את רפואת המשפחה היא גישה כוללנית ביופסיכוסוציאלית תרבותית, המטפלת גם באדם בשלמותו ולא רק במחלות או בחלקים ספציפיים בגופו, רואה ברפואה מונעת וקידום בריאות בסיס לשימור בריאות האוכלוסיה וצמצום חולי ואמורה להוות אבן הפינה לחיזוק מערכת הבריאות.
ואם הייתי שר הבריאות ליום אחד ויכול הייתי לחתום על חוק אחד, הייתי חותם על תקנון/ חוק שהומלץ כבר מספר פעמים על ידי המועצה הלאומית לבריאות הקהילה: לא ייכנס לעבודה כרופא משפחה חדש אף רופא שאינו מומחה ברפואת המשפחה! זה המינימום שזכאי לו האזרח הפונה לרופא המשפחה שלו לקבלת ייעוץ וטיפול.
אם שר הבריאות יקבע מועד סף, שאחריו לא ניתן יהיה לקלוט רופאים ללא התמחות, זה יזיז באופן טבעי את סדר העדיפויות של כל המערכת. גם לרופאים הנוכחיים ייווצר תמריץ לצאת להכשרות, וברור שמספר המתמחים יגדל
לתקנה כזו יש גם השלכות חיוביות מעבר לעניין התורים לרפואה יועצת והאשפוזים המיותרים. ניקח כדוגמה את הרפואה החמולתית בחברה הערבית שבה רופא מובטל, שאינו מומחה, יכול לקבל עבודה (כעצמאי או שכיר) בקלות אם יצליח לשכנע את קופת החולים לתת לו עבודה כרופא משפחה במידה שהוא יעביר אליה את כל המשפחה או החמולה, או חלק ממנה. קשה לקופה לסרב כי אותו רופא מנהל מו"מ עם ארבעתן, וכמו בתורת המשחקים ("ציד האייל"), בלי חוק בהיר שמונע לקבל רופא ללא התמחות, תמיד תימצא הקופה שתקלוט אותו רופא עתיר לקוחות שבויים, יהיו אשר יהיו כישוריו.
אם שר הבריאות יקבע מועד סף, שאחריו לא ניתן יהיה לקלוט רופאים ללא התמחות, זה יזיז באופן טבעי את סדר העדיפויות של כל המערכת. גם לרופאים הנוכחיים ייווצר תמריץ לצאת להכשרות, וברור שמספר המתמחים יגדל. אל תשעו לטענות שאין תשתיות להכשרה מאסיבית של רופאי משפחה. זה עניין של החלטה ותיעדוף. כיום יש לנו בעיקר מומחים למחלות, כמעט אין לנו מומחים לבני אדם. החזרת העטרה ליושנה תמלא שוב את שורות מערכת הבריאות במומחים לבני אדם.
לו רק היה לי יום אחד כשר בריאות, זה מה שהייתי עושה. אין החלטה שיכולה להשפיע על בריאות של אנשים רבים כל כך, שמבקשים לקבל שירותי רפואה איכותיים בקהילה, קרוב לביתם.
הכותב הוא מומחה ברפואת משפחה; יו''ר החברה לקידום בריאות האוכלוסיה הערבית בהסתדרות הרפואית; יו''ר שותף – הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
