כעמיתיי רופאי המשפחה כולם, אני מטפל מתחילת המלחמה בנחשול בקשות של מטופלים לקבלת אישור רפואי לרשיון לנשק.
בימים הקרובים יובאו לאישור תקנות של המשרד לבטחון פנים בראשות בן גביר, שמרחיבות את תנאי הסף לקבלת רשיון לכלי ירייה. האישור הרפואי ניתן כבעבר וללא שינוי בהתאם למצבו הרפואי והנפשי של המטופל. אבל הקריטריונים של הרשויות הוגמשו מאוד כמדיניות בטחון פנים להרחיב את היקף הנשק האישי שיש בידי האזרחים, כמשקל נגד לאיום הטרור ועל מנת להחזיר את תחושת הביטחון האישי שהתרסקה בעקבות התקפת המחבלים הרצחנית והכישלון הצורב של המדינה להגן על אזרחיה.
אפשר להניח שנשק אישי בידי אזרח מיומן שנמצא במקום ובזמן עשוי לתת מענה אפקטיבי לאירוע טרור. עם זאת, בתוך הפטריוטיות והטראומה הקולקטיבית, יש מקום לבחון בראייה מפוכחת ואחראית את ההשלכות לטווח הארוך של הצעד הזה, שמשמעותו הצפת רחובות ישראל בנשק.
החברה הישראלית מתוחה גם כך עד הקצה. האם זה מה שאנחנו רוצים? חברה עצבנית צפופה וחמושה מכף רגל ועד ראש? להיות אמריקה? האם אין מענה אחר לקריסת הביטחון האישי מלבד הצפת המדינה בנשק?
תרגול ירי במטווח. צילום: יונתן סינדל/ פלאש90
נשק טבעו להיגנב על ידי עבריינים. נשק עלול להיות מופנה על ידי בן זוג אלים כנגד בת זוג. נשק עלול לגרום לפליטת כדור קטלנית בעת ניקוי. נשק עלול לפגוע בחפים מפשע בידיים לא מיומנות, גם בהיותו ברשיון. נשק עלול לשמש משחק לילדים. נשק זמין מגביר את הסיכון לאובדנות. הנשק המציף היום את החברה הערבית משמש בידי עבריינים לאלימות קשה.
החברה הישראלית מתוחה גם כך עד הקצה. האם זה מה שאנחנו רוצים? חברה עצבנית צפופה וחמושה מכף רגל ועד ראש? להיות אמריקה? האם אין מענה אחר לקריסת הביטחון האישי מלבד הצפת המדינה בנשק?
זה הזמן לעצור ולחשוב, ולהאט את ריצת האמוק. כיתות הכוננות הישוביות הוכיחו את עצמן מעל ומעבר בהתקפת המחבלים. אפשר להוסיף כיתות כוננות בישובים ובשכונות, לצייד ולאמן אותן היטב, במודל המשמר האזרחי (לא הלאומי) שהוקם בשנות ה-70. ביטחון אישי הוא צורך קיומי ויש צורך לחזקו. השאלה מהי הדרך.
ככל שאנו עושים את תפקידנו במתן שירות לציבור של בדיקה רפואית לקבלת הרשיון, מוטלת עלינו אחריות רחבה יותר לבריאות. הקהילה הרפואית בעולם רואה, בצדק, בתפוצת הנשק הפרטי סכנה לבריאות הציבור
בנוסף, ראוי לציין שמשברים טיבם שהם מנוצלים להעברת הון מהציבור לתאגידים, ממעמד הביניים לבעלי ההון. כשם שבקורונה עבר הון עצום מהציבור לחברות הפארמה והבדיקות, ומעמד הביניים נחלש כלכלית, כך יתעשרו עכשיו סוחרי הנשק ויצרניו על חשבון הציבור הרחב. אקדח ותחמושת הם מוצרים יקרים, מה שמייצר אפליה ביכולת הכלכלית לעמוד ברכישה היקרה למי שאולי זקוק יותר אך ידו אינה משגת.
תחושתי כרופא אינה נוחה. ככל שאנו עושים את תפקידנו במתן שירות לציבור של בדיקה רפואית לקבלת הרשיון, מוטלת עלינו אחריות רחבה יותר לבריאות. הקהילה הרפואית בעולם רואה, בצדק, בתפוצת הנשק הפרטי סכנה לבריאות הציבור. ייתכן שאלה דברים לא פופולריים לכתוב כאשר הטראומה הקשה טרייה. אבל במיוחד כאשר הרשויות, המשרד לבטחון פנים ומשרד הבריאות בממשלה לא תפקודית לוקים בקוצר ראות ומקדמים באופן נמהר תקנה פופוליסטית, חובתנו להביע עמדה מקצועית ואנושית עצמאית, להתריע בשער ולפקוח את עיני הרשויות והאזרחים לסכנה המתרחשת והולכת מעל ראשם - זה יעלה בחיי אדם.
אנו הרופאים מודאגים מאד מההשלכות. אני קורא לשקול מחדש את התקנות החדשות. ממשלה אחראית תמצא פתרונות טובים יותר לממש את אחריות המדינה לבטחון תושביה ולהחזיר את תחושת הביטחון לציבור.
הכותב הוא מומחה ברפואה פנימית ובמינהל רפואי, מרצה לניהול מצבי חירום ואסון, ממקימי צוות הטיפול במגיפות, רופא מחוזי ומנהל מחוז לשעבר בקופות חולים
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
