משרד הבריאות מקדם מהלך לגביית תשלום מראש על תורים לרפואה יועצת כדי להילחם בתופעה של אי הגעה לביקור ללא הודעה מוקדמת.
עוד בעניין דומה
הסכומים שייגבו מראש הם דמי ההשתתפות העצמית ובמשרד הבריאות מקווים שגביית התשלום מראש תגביר את המחויבות של המטופלים ותפחית את התופעה, המחמירה את זמני ההמתנה הארוכים לתורים. על ההצעה מדווחת עדי כהן בדה מרקר.
על פי הדיווח, 25% מהמקרים של אי כיבוד תור שנקבע מתרחשים בתחום רפואת עור, 23% ברפואת אף-אוזן-גרון, 22% בכירורגיה, 22% ברפואת נשים, 22% בנוירולוגיה ו-15% בפסיכיאטריה. מצב דומה קיים בהתפתחות הילד, בפיזיותרפיה, קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק, שבהם אי הגעה נאמדת ב-20%-40% מהתורים.
ההצעה מתייחסת להקדמת גביית ההשתתפות העצמית למועד קביעת התור רק בתחומים שבהם נגבה ממילא תשלום על פגישות ייעוץ ורק כשמדובר בסדרות טיפולים ולא במפגש יחיד עם הרופא. במקרה של אי הגעה, יוכלו המטופלים לבקש את כספם בחזרה. "במקרה של ביטול ללא הודעה, המטפל, שהוא מצרך יקר למערכת, יושב ומעביר את הזמן", אומר גורם במשרד הבריאות. לדבריו, בשלב זה יקודם המהלך בהנחיות מנהליות בלבד, שאינן דורשות תיקון חקיקה. במשרד האוצר צפויים לתמוך בהצעה.
פרופ' גבי בן נון מהמחלקה לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון, לשעבר סמנכ"ל במשרד הבריאות, מתנגד להצעה: "לא מעט אנשים, בעיקר ממעמדות נמוכים, מוותרים על טיפולים רפואיים מעצם הצורך לשלם עליהם. זה פוגע בבריאות שלהם ויש לכך גם משמעויות כלכליות. אם המצב של אדם שנדרש לטיפול רפואי ואינו מקבל אותו מחריף – הטיפול יעלה עשרות מונים יותר".
לדבריו, המימון הפרטי לבריאות בישראל הוא מהגבוהים במערב. "אנחנו מתקרבים והולכים למצב בארה"ב, שבה שיעור המימון הפרטי הוא יותר מ-50%". פרופ' בן נון סבור שהמערכת צריכה לספוג את תופעת האי הגעה, וכי אם יוחלט להשית סנקציות על מטופלים, יש לקבוע גם סנקציות למרפאות שבהן המטופלים מחכים בתור שעות כדי לפגוש את הרופא או המטפל. "השכיחות של התופעה הזאת גבוהה הרבה יותר", הוא טוען.