אנחנו באירוע מלחמתי מתמשך שעדיין לא רואים את סופו. זהו מצב שגורם לסטרס מתמשך לכלל האוכלוסיה. מצב זה עלול לפגוע באנשים שלחץ הדם שלהם פחות מאוזן בין אם ישירות ובין אם בגלל שינוי באורח החיים.
אנחנו יודעים שעבודה הגורמת סטרס היא גורם סיכון ליתר לחץ דם שעלול להחמיר ולהוביל לסיבוכים רפואיים, ביניהם אי ספיקת כליות. כולנו בחודשים האחרונים חיים בסטרס ממושך ויש לזה השפעה ישירה על המצב הרפואי של האוכלוסיה כולה.
אמנם רק חלק קטן מהמטופלים מידרדר לאי ספיקת כליות, אבל הרבה מאוד חולים מושפעים בדרכים שונות מהירידה בתפקוד הכליות. שעון החול של החולים לא נעצר בגלל המלחמה ובזמן הנוכחי אנחנו רואים שלושה סוגי בעיות עיקריים:
- אנשים שבגלל המצב לא מצליחים להגיע לטיפול רפואי אם בגלל שהם מפונים, אם זה בגלל שהם גרים רחוק, מגויסים וכדומה.
- אנשים שבגלל המצב פשוט דוחים תורים "כי זה לא מתאים עכשיו" או שמפחדים לצאת מהבית בשל איום הטילים.
- הסטרס לכשעצמו שמעלה את לחץ הדם, יכול לגרום לאיזון סוכרת פחות טוב ואפילו להוות טריגר לאירועים לבביים ומוחיים וגורם להידרדרות כללית במצב הרפואי.
אנחנו יודעים שסטרס ואורח חיים של סטרס מגבירים את השכיחות של לחץ דם לא מאוזן. בנוסף, אנשים עושים פחות פעילות גופנית ופחות מקפידים על תזונה נכונה, חשופים כל העת לחדשות, לשמועות ודואגים לבני משפחה המשרתים בסדיר ובמילואים.
אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע מלחמתי שמתמשך כבר חודשים, סופו אינו נראה, ולכן צפויה פגיעה משמעותית בבריאות הציבור
ידוע שעבודה שמלחיצה משפיעה לרעה על המצב הבריאותי וכולנו בחודשים האחרונים חיים בסוג של עבודה מלחיצה. יש לזה השפעה ישירה על הבריאות שלנו. אנחנו נמצאים בעיצומו של אירוע מלחמתי שמתמשך כבר חודשים, סופו אינו נראה, ולכן צפויה פגיעה משמעותית בבריאות הציבור.
יש להעלות את המודעות לגורמי סיכון מסוימים, בעיקר לחץ דם סוכרת, השמנה וסיפור משפחתי של מחלות כליה, ולהפנות את המטופלים לשתי בדיקות מאוד פשוטות: בדיקת קראטינין בדם ובדיקת יחס אלבומין קראטינין בשתן.
חשוב להבין שכיום בעזרת האבחון והטיפול המוקדם ניתן להאט בצורה משמעותית את הידרדרות המחלה ואולי אפילו למנוע מאנשים להגיע לאי ספיקת כליות סופנית ולצורך בטיפולי דיאליזה. בסופו של דבר, העובדה שאנחנו במציאות של מלחמה לא משנה לשעון החול של החולים שלא נעצר לרגע וצריך לדאוג להם, כי הם בוודאות לא יוכלו לחכות לסיום המלחמה.
אם לא איזנת לחץ דם והמטופל הגיע לאירוע מוחי ועכשיו הוא משותק בחצי גוף, מה שלא תעשה עכשיו, גם אם תשקיע את כל המשאבים הטיפוליים, לא תחזיר אותו לתפקוד
העלאת המודעות צריכה להיעשות בכל הרמות, גם ברמת האוכלוסיה, גם ברמת רופאי המשפחה וגם ברמת קובעי המדיניות כדי שיבינו שיש להשקיע משאבים כדי למנוע הידרדרות בריאותית ובסופו של דבר את ההשקעה של הרבה יותר משאבים.
טיפול בשלבים המוקדמים של אי ספיקת כליות כרונית משיג למטופל חיים ארוכים ואיכותיים יותר. זו הטרגדיה בכל מה שקשור לחולים במחלות כרוניות בכלל ואי ספיקת כליות בפרט: כאשר המטופל מבין שהוא חייב את הטיפול, זה עלול להיות מאוחר מדי. אם לא איזנת לחץ דם והמטופל הגיע לאירוע מוחי ועכשיו הוא משותק בחצי גוף, אז עם כל הכבוד - מה שלא תעשה עכשיו, גם אם תשקיע את כל המשאבים הטיפוליים, לא תחזיר אותו לתפקוד. כאשר מטופל מגיע לצורך בהמודיאליזה, מדובר בטיפול יקר מאוד שעדיין לא נותן למטופל איכות חיים מספקת.
האחריות מוטלת גם על המטופלים עצמם וכמובן שגם לקהילת הרופאים הנפרולוגים יש אחריות גדולה על המודעות והטיפול, אבל לא פחות מכך למקבלי ההחלטות. היעדר של מדיניות ברורה בתחום אי ספיקת כליות ואי תיעדוף לאבחון וטיפול מוקדם גורמים נזק לכולם. במצב כזה, הרופאים מקבלים לטיפול אנשים חולים יותר וגם ההוצאה הבריאותית גדולה יותר.
בהוצאה בריאותית לא גדולה של אבחון וטיפול נוכל להגיע למצב שבו כל הצדדים ירוויחו ונוכל להפנות משאבים למחלות האחרות כי נחסוך משאבים רבים המושקעים בטיפול באי ספיקת כליות סופנית ובסיבוכיה, וזו רפואה מונעת במיטבה. הדבר מחייב שינוי במדיניות גם ברמת הקופות וגם ברמת משרד הבריאות.
הכותב הוא פרופ' בניה רוזן-צבי, מנהל המערך לנפרולוגיה וליתר לחץ דם במרכז הרפואי רבין; יו"ר האיגוד הישראלי לנפרולוגיה
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
