"המאמץ הגדול ביותר של רופאי משפחה הוא רגשי"

מחקר שנערך בישראל מצביע על היתרונות של קבוצות באלינט לדיון ביחסים עם מטופלים ובאתגרים מקצועיים, בשיפור הרווחה האישית והמקצועית של אנשי מקצועות הבריאות, בעיקר רופאי משפחה. המחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי של המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות Israel Journal of Health Policy Research, בחן את החוויות והתפיסות של 142 אנשי מקצועות בריאות שהשתתפו בקבוצות אלו.

קבוצות באלינט, שנוסדו בשנות ה-50, מספקות מסגרת לאנשי מקצועות הבריאות לדון ביחסים עם מטופלים ובאתגרים מקצועיים. בישראל, קבוצות אלו נפוצות ומשולבות בתכניות לימודים רפואיות ובהתמחויות שונות.

ממצאי המחקר מראים כי רוב המשתתפים חשים שהקבוצות תורמות משמעותית לרווחתם ולשלומות המקצועית. הם מדווחים על שיפור ביחסים עם מטופלים ועמיתים, על הפחתת תחושות שחיקה ועל הגברת האמפתיה והזהות המקצועית.

אחד הממצאים שעלו מן המחקר הוא שככל שאנשי המקצוע השתתפו זמן רב יותר בקבוצות, כך הם דיווחו על תועלת רבה יותר. משתתפים ותיקים, שהיו חברים בקבוצות למעלה מחמש שנים, הציגו תוצאות חיוביות יותר באופן משמעותי לעומת אלה שהשתתפו פחות משנה.

המחקר זיהה גם חסמים להשתתפות בקבוצות באלינט. הסיבות העיקריות שצוינו היו התנגשות עם זמן פרטי או משפחתי והעדר זמינות של קבוצות באזור המגורים. רק מיעוט קטן ציין חוסר אמונה ביעילות הקבוצות כסיבה לאי השתתפות.

לאור הממצאים, החוקרים ממליצים לארגוני בריאות, קופות החולים ובתי החולים, לשקול הטמעה רחבה יותר של קבוצות באלינט. הם מדגישים את החשיבות של הנגשת הקבוצות במקומות העבודה ובמסגרת שעות העבודה, כדי להתגבר על חסמי ההשתתפות העיקריים.

את המחקר הובילו ד"ר רות קנאי, רופאת  משפחה ב"כללית" ומרצה באוניברסיטת בן גוריון בנגב וד"ר שי קרונטל, רופא משפחה ב"מכבי" ויו"ר איגוד באלינט ישראל, בהשתתפות ד"ר תמי פרויד ממרכז המחקר סיאל, החטיבה לבריאות בקהילה, באוניברסיטת בן גוריון ופרופ' איה בידרמן, רופאת משפחה, לשעבר ראש החטיבה לבריאות הקהילה באוניברסיטת בן גוריון.

ד"ר רות קנאי, רופאת משפחה, מרצה באוניברסיטת בן גוריון. "ארגוני הבריאות צריכים לאפשר לעובדיהם  מקום בטוח להעלות בו קשיים אישיים שקשורים למקצוע. זהו צורך שמתגבר בתקופה שבה המתח עולה"

"בעיקר בתקופות של אתגרים כמו תקופת הקורונה או המלחמה, ארגוני הבריאות צריכים לאפשר לעובדיהם לקבל תמיכה, ללא שיפוטיות, להיתמך בקבוצת עמיתים ולקבל מקום בטוח אליו יביאו את הקשיים האישיים שקשורים למקצוע. זהו צורך שמתגבר בתקופה שבה המתח עולה", אומרת ד"ר קנאי. "אני עצמי משתתפת בקבוצה ותיקה שנים רבות. אנו נפגשים בתדירות של אחת לשלושה שבועות, עם הנחיה מתחלפת.

"המשתתפים מציגים קונפליקט שאירע בעבודה, למשל אחד המשתתפים מציג סיפור מקרה שקרה לו במחלקה או במרפאה, לרוב קונפליקט עם מטופל. הקבוצה שומעת את הסיפור וזה כבר תהליך שבו המטפל יוצא ממצב של התמודדות לבד עם המצב. הקבוצה מהדהדת את זה וחבריה משתפים בסיפורים דומים, ונשמעים קולות שונים בסיפור בהנחיה של רופא משפחה ואיש בריאות הנפש, שעוזרים לקבוצה לעבד את התהליך".

הקבוצה, אומרת ד"ר קנאי, אינה קבוצה פסיכואנליטית מבחינת עומק הדיון, אלא שהיא מהווה קבוצת עמיתים תומכת, לא שיפוטית, המנסה להבין את הבסיס לקונפליקט בין המטפל למטופל.

קבוצות באלינט קיימות במספר בתי חולים וברוב המחלקות לרפואת משפחה בארץ, כמו גם במחלקות אונקולוגיות שבהן העומס הרגשי גדול. "זה חלק מתכנית ההתמחות של רופאי המשפחה", אומרת ד"ר קנאי ומספרת כי יש גם קבוצות של רופאים שמתאגדים בקופה או במתקן כלשהו ביוזמה אישית – "הקבוצות הללו בוחרות להן מנחה או שאיגוד הבאלינט הישראלי יכול להעמיד לרשותן מנחה".

ד"ר קרונטל מוסיף: "ההשתתפות בקבוצת באלינט החלה היסטורית כדי לשכלל יכולות נדרשות למקצוע והתפתחה עם השנים לשרת גם צורך בקבוצת עמיתים שיכולה להציע תמיכה ולשפר רווחה נפשית ותפיסת רווחה האישית ואף למנוע שחיקה.

"אנו מניחים פעמים רבות שרופאים עובדים עם המוח ככלי עיקרי לאבחן נכון ולטפל נכון ושזהו המאמץ העיקרי במקצוע. אך רופאים מבינים עם השנים, וברפואת משפחה אולי יותר ממקצועות אחרים, שהמאמץ הגדול של המקצוע הוא רגשי. עליך להיות מותאם למטופל שמולך, לשמוע את הסבל שלו, להגיד מילה נכונה, לאבחן את הגוף ואת הנפש והאינטראקציה ביניהם; להיות מסוגל לעבור 20-30 פעם במהלך היום מסיפור אחד לסיפור אחר, ממערכת יחסים אחת לאחרת, להיות חשוף לסבל, לעצב לפחד, לכאב ולאבל. העול הזה הוא עול מצטבר", אומר ד"ר קרונטל ומוסיף: "עובדי מקצועות הבריאות שחוקים אחרי הקורונה, ומאז השבעה באוקטובר, המצב רק החמיר".

לדבריו, ארגוני הבריאות המעסיקים רופאים מנסים לתת מענה טוב למטופלים ולא נדיר שהמענה לצרכים של הרופאים העובדים בארגונים אלה נדחקים למקום נמוך ברשימה.

"כמו שדואגים לבריאות הגוף של הרופאים, משקל תקין, פעילות גופנית, לא לעשן, כך יש גם אחריות כלפי הרווחה הנפשית. גורמים רבים משפיעים על הרווחה הנפשית, כולל עומס העבודה והתקינה והביורוקרטיה וסביבת העבודה, אולם להערכתנו", אומר קרונטל, "כמו במקצועות טיפוליים אחרים, שם ברור שיש מקום לנפש של המטפל, כמו הדרכה שניתנת לפסיכולוגים ועובדים סוציאליים שהיא חלק מההתפתחות והשגרה המקצועית שלהם, כך גם נדרש לרופאים. קבוצות באלינט משמשות לצורך זה, ומקום בו אפשר לדבר ולשמוע ולהתמקד ביחסים עם מטופלים, מאפשר לפרוק וגם ללמוד ולהתפתח ולשפר לעתיד".

החוקרים מציינים כי קיים פער בין היעילות המוכחת של קבוצות באלינט לבין ההכרה בהן כשיטה חשובה על ידי ארגוני בריאות. הם טוענים כי בתקופה של עומס רב בעבודה ושיעורי שחיקה גבוהים, במיוחד בעידן שלאחר הקורונה, חשוב במיוחד להשקיע בכלים כאלה לתמיכה ברווחתם של אנשי מקצועות הבריאות.

המחקר מדגיש גם את החשיבות של השתתפות ארוכת טווח בקבוצות באלינט. החוקרים מציעים כי ייתכן שיש כאן אפקט משולב: לא רק שהקבוצות משפיעות לטובה על המשתתפים, אלא גם שאלה שחווים השפעות חיוביות נוטים להמשיך ולהשתתף בקבוצות לאורך זמן.

רופאות/ים או ארגונים המעוניינים להקים קבוצות באלינט או לקחת חלק בקבוצות פעילות, מוזמנים לפנות למייל: [email protected]