בעקבות המלחמה: הרעה במצבן הבריאותי של נשים בישראל

הרעה במצבן הבריאותי של נשים בישראל ובעיקר בקרב נשים שפונו מבתיהן בצפון ובדרום נצפתה כחודש לאחר תחילת המתקפה בשבעה באוקטובר. 29.6% מהנשים המפונות דיווחו על מצב פיזי לא טוב ו-60% דיווחו על מצב נפשי לא טוב, לעומת 19.7% ו-49.5% בהתאמה בקרב נשים שלא פונו.

מחקר חדש של "קרן בריאה" חושף השפעות משמעותיות של המלחמה והפינוי מהדרום ומהצפון על בריאותן של נשים בישראל, ממנו עולה כי למרות שיפור מסוים בזמן עריכת המחקר, המצב עדיין נותר חמור יותר בהשוואה לתקופה שלפני אוקטובר, במיוחד אצל נשים שפונו מבתיהן.

המחקר, שנערך בהובלת ד"ר גלית נויפלד קרושינסקי, מנהלת מחקר ב"קרן בריאה" וחוקרת בפקולטה למדעי הרפואה ובריאות באוניברסיטת תל אביב, הוצג בכנס השנתי של איגוד רופאי בריאות הציבור ובתי הספר לבריאות הציבור של הר"י, שנערך בשבוע שעבר בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית ו"הדסה עין כרם".

המחקר, שכלל שאלונים, החל בחודש מרץ השנה ונמשך עד לחודש יוני. הוא כלל 1,059 נשים בישראל, מתוכן 538 מפונות. גיל המשתתפות הוא 18-92, מחצית מהן בגילים 34-42. בקרב הנשים המפונות 44% היו מהצפון ו-52% מהדרום.

עורכי המחקר מציינים כי נשים בפרט מהוות קבוצה פגיעה במצבים אלה, עם צרכים בריאותיים ייחודיים שעלולים להיות מוזנחים. החוקרים מצאו כי המלחמה והפינוי השפיעו באופן ניכר על בריאותן הפיזית והנפשית של נשים, עם השלכות חמורות יותר בקרב המפונות.

55.8% מהנשים שפונו דיווחו על חוסר היכרות עם רופאים ונותני שירות בסביבה החדשה, 37.6% על חוסר התמצאות בסביבה, 28% על חוסר בתורים זמינים ו-26.2% על חוסר בהמלצות על רופאים ונותני שירותים

בהתייחסות למצב הנפשי עלה מהמחקר כי 30% מהנשים שפונו זקוקות לסיוע נפשי, כאשר 68% מהנשים בארץ עדיין חוות הרעה כלשהי במצבן הנפשי בהשוואה לתקופה שלפני השבעה באוקטובר.

החוקרים בדקו החמרה או הופעה של בעיות בריאותיות, שעליהן דיווחו 35% מהנשים שפונו ו-22% מהנשים שלא פונו.

בקרב נשים שפונו נצפה גידול של 132% בשימוש בתרופות שינה, 61% בתרופות כנגד דיכאון וחרדה ו-42% בתרופות הרגעה. 42%  גידול בשימוש בקנאביס, 30% בוויטמינים ותוספי מזון, 11% בסיגריות ו-17% באלכוהול.

המחקר מצביע על הרעה משמעותית בהרגלי חיים בריאים. 74.9% מהנשים המפונות דיווחו על הרעה בהרגלי אכילה, לעומת 58.6% מהנשים שלא פונו. באופן דומה, 79.5% מהמפונות דיווחו על הרעה בהרגלי שינה, לעומת 70.3% מהלא מפונות. נצפתה גם עלייה בשימוש בתרופות שינה ובחומרים ממכרים.

החוקרים בדקו גם צריכת שירותי בריאות. הממצאים הראו ירידה משמעותית בצריכת שירותי בריאות מניעתיים, כאשר 39.6%-60% מהבדיקות המתוכננות של נשים מפונות לא בוצעו, לעומת 28.3%-54% אצל נשים שלא פונו. הפער היה בולט במיוחד אצל אמהות לילדים מתחת לגיל 12.

נשים שפונו לערים גדולות דיווחו על שיפור משמעותי יותר בנגישות לשירותי בריאות בהשוואה לנשים שפונו לפריפריה. נשים מפונות הביעו צורך בסיוע לוגיסטי וביורוקרטי, לצד תמיכה נפשית.

55.8% מהנשים שפונו דיווחו על חוסר היכרות עם רופאים ונותני שירות בסביבה החדשה, 37.6% על חוסר התמצאות בסביבה, 28% על חוסר בתורים זמינים ו-26.2% על חוסר בהמלצות על רופאים ונותני שירותים.

נימוקים נוספים שעלו ביחס לירידה בצריכת שירותי בריאות העלו כי 56% מהנשים דיווחו על חוסר פניות להתעסק בענייני הבריאות שלהן, 43% חוששות מהתמודדות עם ענייני בריאות חדשים ו-38% ציינו כי אין להן זמן לטפל בענייני הבריאות בגלל מחויבות למשפחה.

כשנשאלו מה נדרש על מנת לשפר את צריכת שירותי הבריאות על ידן, ציינו 43% מהמשתתפות כי קדימות בקביעת תורים תעזור להן, 37.6% זקוקות לעזרה בניהול הביורוקרטיה והלוגיסטיקה, 35% לשירותי רפואה מרחוק ו-33% לגורם מוסמך של קופת החולים שיהיה איתן בקשר רציף.

המחקר נערך בהשתתפות ד"ר נחמה הכהן, ד"ר נאורה אלתרמן, ד"ר אורית גולן צרני, ד"ר ספיר ביטון, חפציבה בוחבוט ספירט, וד"ר יוני סלייטר.

ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בהתאמת מדיניות הבריאות למצבי חירום, תוך מתן דגש על צרכיהן הייחודיים של נשים ואוכלוסיות ספציפיות. ההמלצות כוללות תגבור והתאמה של שירותי בריאות, חיזוק מערך בריאות הנפש, פיתוח תכניות למעקב ושיקום ארוכי טווח ויצירת מערכות תמיכה קהילתיות.