במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Diabetes Care, החוקרים שאפו להעריך את ההשפעה של המשך טיפול רציף במעכבי SGLT2 בזמן אשפוז על תוצאי האשפוז, תוך התמקדות בתמותה בבית חולים, פגיעה כלייתית חריפה (AKI) ומשך השהייה בבית החולים (LOS).
המחקר בוצע תוך שימוש בנתונים ממערכת הבריאות Veterans Affairs בארה"ב, שתועדו מה-1 באפריל 2013 ועד ה-31 באוגוסט 2021. החוקרים איתרו בסך הכל 36,505 אשפוזים של חולי סוכרת שקיבלו מרשם למעכבי SGLT2 לפני האשפוז, כאשר 99.9% מהמאושפזים שנכללו במחקר טופלו באמפגליפלוזין. האשפוזים הללו חולקו לקבוצות שבהן הטיפול בתרופה נמשך או הופסק במהלך האשפוז. הגיל ממוצע היה 67.2 ו-67.5 (P = 0.03), 97% ו-96.6% גברים (P = 0.1), 71.3% ו-72.1% ממוצא לבן, 20.8% ו-20.5% ממוצא אפרו-אמריקאי (P = 0.52) עבור קבוצת הטיפול ועבור הקבוצה שהפסיקה טיפול, בהתאמה. התוצא העיקרי שנבדק היה תמותה בבית החולים. תוצאים משניים היו פגיעה כלייתית חריפה (AKI) ומשך השהייה בבית החולים (LOS).
מתוצאות המחקר עולה כי לאחר התאמה למשתנים משותפים כמו גיל, מין, גזע, BMI ומחלות נלוות, הקבוצה שהמשיכה טיפול רציף במעכבי SGLT2 בזמן האשפוז חוותה שיעור תמותה נמוך ב-45% (יחס שכיחות 0.55, רווח בר סמך 95%, 0.42-0.73, P <0.01), ללא עליה בשכיחות לפגיעה חריפה בכליות (יחס שכיחות 0.96, רווח בר סמך 95%, 0.90-1.02, P = 0.17), ומשך השהייה בבית החולים היה קצר יותר (4.7 ימים לעומת 4.9 ימים, יחס שכיחות 0.95, רווח בר סמך 95%, 0.93-0.98, P < 0.01), בהשוואה לאלו שהפסיקו את הטיפול במעכבי SGLT2.
תוצאות המחקר הדגימו שהמשך טיפול רציף במעכבי SGLT2 (אמפגליפלוזין) בזמן אשפוז בחולים עם סוכרת קשור לתמותה נמוכה באופן מובהק (45% RRR) ולאשפוז קצר יותר מבלי להגביר את הסיכון לפגיעה כלייתית חריפה. ממצאים אלה תומכים ביתרונות הפוטנציאליים של שמירה על טיפול רציף במעכבי SGLT2 במהלך אשפוזים בשלבים אקוטיים של חולי סוכרת בבית החולים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
