כ-60% מהעובדים במשק מגיעים לעבודה כשהם חולים, שיעור גבוה משמעותית מהממוצע באיחוד האירופאי העומד על 42%. כך עולה ממחקר שנערך במרכז טאוב ופורסם הבוקר (ד'). המחקר בעריכת חיים בלייך בדק את תופעת ה"נוכחנות", הגעה לעבודה בזמן מחלה בישראל.
עוד בעניין דומה
המחקר, שבחן מועסקים בני 25-64 בהסתמך על נתוני הסקר החברתי של הלמ"ס, מציג את היקף התופעה ואת הגורמים המשפיעים עליה ומצביע על השלכותיה הבריאותיות והכלכליות.
בראש התחומים שבהם נפוצה התופעה עומד ענף החינוך, שם כ-70% מהעובדים מדווחים על הגעה לעבודה בזמן מחלה. מדובר בענף המעסיק כ-15% מכלל השכירים במשק, עם אינטראקציה בין-אישית רבה בין צוותי החינוך לתלמידים.
בענף שירותי בריאות ורווחה, מצביעים נתוני המחקר על שיעורי נוכחנות של 62%. המחקר מציין כי ההשלכות נעשו ברורות במיוחד במהלך מגיפת הקורונה, כאשר נחשפו לסיפורים של אנשי צוות רפואי סימפטומטיים שהמשיכו לעבוד והשפיעו על מטופלים ועמיתים.
התופעה רווחת יותר גם בקרב עובדים בשירותי אירוח ואוכל, במינהל מקומי, מינהל ציבורי וביטחון. לעומת זאת, בקרב עובדים בענף שירותי תחבורה ודואר שיעורי הנוכחנות הם הנמוכים ביותר - 57%.
מקור: מרכז טאוב
נוכחנות בעבודה מובילה לעלויות בריאותיות וכלכליות - החל מסיכון להדבקת אחרים וסכנת החמרה במצב הבריאותי של העובד, עד לירידה בפריון העבודה. מחקרים מראים כי למרות הקושי לכמת את העלויות של נוכחנות, הן גבוהות יותר מהעלויות של היעדרות מהעבודה.
המחקר מצביע על פערים מגדריים משמעותיים - נשים מדווחות על נוכחנות בשיעור גבוה ב-8 נקודות אחוז מגברים. בנוסף, עובדים דתיים וחרדים מובילים בשיעורי הנוכחנות, בעוד שבקרב האוכלוסיה הערבית נרשמו השיעורים הנמוכים ביותר.
בקרב עובדים שזוכים לתמיכה תדירה מהמנהלים שלהם, שיעורי הנוכחנות נמוכים בכ-7-10 נקודות אחוז בהשוואה לעובדים שאינם זוכים לתמיכה כזו.
לדברי עורך המחקר בלייך, "כיום אפשר להניח שיש יותר מודעות לכך שאנשים החולים במחלות מידבקות מסכנים בהדבקה את מי שבא איתם במגע, במיוחד אחרי מגיפת הקורונה. על כן יש צורך לקדם תרבות ארגונית המעודדת שמירה על בריאות העובדים, תוך קביעה ברורה שעובדים צריכים לקחת חופשת מחלה כאשר הם חולים בחלות מידבקות.
"עם זאת", לדבריו, "אם המחלה אינה מידבקת, הגעה לעבודה בעת מחלה מאפשרת לעובד לשמור על שגרה מקצועית וחברתית שיכולה לסייע לו בתהליך ההחלמה. למרבה הצער, נתונים רלוונטיים לבחינת סוגיית הנוכחנות קיימים רק עבור שנת 2016, ועל כן מתחזק הצורך ביצירת בסיס נתונים מעודכן ומשופר שיאפשר מחקר המשך בנושא".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
